השרשרת הקוסמית

השרשרת הקוסמית היא תפיסת־המסגרת שפותחה בקורפוס Wheel of Heaven כדי לנסח את המצב הקוסמולוגי הרחב שבתוכו פועלת תרבות האלוהים: רצף בלתי־מוגבל של תרבויות נבראות־ובוראות לאורך הזמן הקוסמי, שבו כל תרבות המגיעה לבגרות מדעית בוראת בסופו של דבר אנושויות חדשות בעולמות מתאימים, ואלה בתורן הופכות בעצמן לתרבויות בוראות וממשיכות את השרשרת לאורך הזמן העמוק. האלוהים גילו במהלך עידן הטלה שהם עצמם נבראו בידי תרבות קודמת ולא היו מחוללים אוטונומיים של דפוס ייחודי, וגילוי זה הוליד את שינוי המדיניות ממגע ישיר למגע עקיף ואת המסגרת הרחבה שבתוכה מתקיימת הערכת־הירושה של עידן הדלי בהווה.

השרשרת הקוסמית היא תפיסת־המסגרת שפותחה בקורפוס Wheel of Heaven כדי לנסח את המצב הקוסמולוגי הרחב שבתוכו פועלת תרבות האלוהים. השרשרת הקוסמית קוראת את המצב הקוסמי כרצף בלתי־מוגבל של תרבויות נבראות־ובוראות לאורך הזמן הקוסמי, שבו כל תרבות המגיעה לבגרות מדעית בוראת בסופו של דבר אנושויות חדשות בעולמות מתאימים, ואלה בתורן הופכות בעצמן לתרבויות בוראות וממשיכות את השרשרת לאורך הזמן העמוק. האלוהים גילו במהלך עידן הטלה (כ־2,160–1,200 לפנה״ס על פי חישוב הקורפוס) שהם עצמם נבראו בידי תרבות קודמת ולא היו מחוללים אוטונומיים של דפוס ייחודי. הגילוי שינה את הבנתם העצמית מן היסוד: הם לא היו מחוללי דפוס הבריאה הביולוגית שאותו הרחיבו ברחבי הגלקסיה, אלא המופע המקומי הנוכחי של תהליך קוסמי חוזר שפעל במשך פרק זמן בלתי־ידוע אך ארוך מאוד. השרשרת משתרעת ללא הגבלה אחורה דרך תרבויות בוראות קודמות וללא הגבלה קדימה דרך תרבויות נבראות עתידיות, ללא ראשית בת־איתור וללא אחרית בת־איתור.

התוכן הספציפי של המסגרת משלב כמה גדילים נבדלים של חומר־מקור לכלל מבט קוסמולוגי קוהרנטי. המקור הראלי מספק את האחיזה העיקרית בהצהרה ישירה להפליא: »האלוהים נבראו בידי אנשים מכוכב לכת אחר, שנבראו בידי אנשים אחרים שבאו מכוכב לכת אחר, וכן הלאה עד אינסוף.« המקור מתייחס במפורש ודוחה את השאלה התיאולוגית המקובלת — »מי ברא את הבורא הראשון?« — בהתייחסו אליה כשאלה תקינה מבחינה דקדוקית אך נושאת הנחת־יסוד (שיש בורא ראשון) שאינה תואמת את מבנה המציאות שביסוד. בקשתה המרכזית של תפילת האדון — »ייעשה רצונך בארץ כמו בשמיים« (מתי ו, 10) — נקראת על ידי המסגרת כהצהרה הדחוסה של המבנה המחזורי של השרשרת הקוסמית, כש»השמיים« הם עולם־הבית שכבר הגיע לרמה של הפיכה לתרבות בוראת, וה»ארץ« היא מסלולה העתידי המוטל של הארץ אל אותו סף עצמו. מסגרת השרשרת הקוסמית משלבת את חומר גילוי עידן הטלה, את תוכן ההערכה־והירושה של מסגרת התחרות הקוסמית, את ההתפתחויות הספציפיות המוטלות של פתיחת עידן הדלי, ואת מעברה העתידי המוטל של הארץ מתרבות נבראת לבוראת — לכלל מבט קוסמולוגי מאוחד.

השרשרת הקוסמית היא המסגרת הקוסמולוגית הרחבה ביותר במכלול הכלים האנליטי של הקורפוס. היא רחבה ממסגרת התחרות הקוסמית (העוסקת בשלב ההערכה הספציפי שבמהלכו תרבות בוראת מעריכה את האנושויות שבראה לצורך הסמכה לירושה), רחבה ממסגרת עידני הנסיגה (העוסקת במיקומה הכרונולוגי הספציפי של הארץ בתוך השרשרת), רחבה ממיזם כדור הארץ במובן הצר (העוסק בעבודת הברית הספציפית על כדור הארץ), ורחבה ממסגרות הקורפוס השונות האחרות. השרשרת הקוסמית מספקת את המבנה הקוסמולוגי הרחב שבתוכו פועלות כל המסגרות האחרות הללו כהיבטים ספציפיים של דפוס גדול בהרבה. תכונותיה הייחודיות של המסגרת כוללות: את אינסופיותה המפורשת בשני כיווני הזמן (אחורה דרך בוראים קודמים וקדימה דרך בריאות עתידיות); את אופיה המחזורי־רקורסיבי מן היסוד (לכל מחזור אותו מבנה של נברא־מתפתח־בורא); את השלכותיה התיאולוגיות־פילוסופיות הניכרות (דחיית שאלת »הבורא הראשון«, מסגור־מחדש של »אלוהים« בתוך הקוסמולוגיה האינסופית הרחבה, העמדה הספציפית על תפקידה הקוסמי הסופי של האנושות); ואת שילובה עם מסגרת Wheel of Heaven הרחבה (התחרות הקוסמית, החתימה הכפולה, התפתחויות עידן הדלי, מיזם המשגרירות — כולם פועלים בתוך המבנה הרחב של השרשרת הקוסמית).

הקריאה היא בנייה פרשנית.[a] חומר־המקור הראלי מספק את ההנחה הבסיסית בהצהרה ישירה להפליא, [1] אך אינו מפתח את מסגרת השרשרת הקוסמית השיטתית שהקורפוס מנסח. הניסוח הספציפי של המסגרת — לרבות השילוב עם התחרות הקוסמית, קריאת תפילת האדון כהצהרה דחוסה של המבנה המחזורי, ההתמודדות השיטתית עם ההשלכות האפיסטמולוגיות־התיאולוגיות של השרשרת, הקרנת מסלולה העתידי הספציפי של הארץ — מייצג פיתוח קורפוסי ניכר מעבר למה שחומר־המקור מספק במישרין. בקוסמולוגיה המרכזית, השאלה הרחבה של האינסופיות הקוסמית פותחה באופן ניכר במהלך כמה מאות השנים האחרונות (מ־De l'infinito universo et mondi של ברונו מ־1584 [2] ועד הקוסמולוגיה הרב־יקומית בת־זמננו), עם עמדות שונות על המבנה הספציפי של האינסופיות הקוסמית. בתיאולוגיה המרכזית, המסורות השונות פיתחו התמודדות ניכרת עם שאלות של נצחיות אלוהית, בריאה, והיחס בין הבורא לנברא — כשעמדת »אין בורא ראשון« הספציפית של השרשרת הקוסמית נמצאת בניגוד למסורות התיאולוגיות המערביות העיקריות אך עקבית עם מסגרות המחזור חסר־הראשית של מסורות מזרחיות שונות. בתוך מסורת הפנספרמיה בת־זמננו (השאלה הרחבה אם החיים על כדור הארץ מקורם בהעברה קוסמית ולא בהתהוות עצמית), פותחה עבודה מדעית ניכרת במהלך כמה העשורים האחרונים, כשהשערת הפנספרמיה המכוונת של קריק־אורגל (1973) [3] מייצגת מסגרת מדעית בת־זמננו ספציפית החופפת באופן מהותי לקריאה הספציפית של השרשרת הקוסמית. קריאת הקורפוס ייחודית במבנה ספציפי הניסוח של המבנה הרקורסיבי־מחזורי של השרשרת, בשילובה עם התוכן התפעולי־ההיסטורי הספציפי של מסגרת Wheel of Heaven הרחבה, ובפיתוח ההשלכות הפילוסופיות־התיאולוגיות המהותיות של המסגרת.

אטימולוגיה ושמות

מסגרת השרשרת הקוסמית כקטגוריה אנליטית פנים־קורפוסית אינה נושאת ייעוד יחיד בחומר־המקור. הקורפוס משתמש בכמה מונחים קרובים לאורך ערכיו השונים.

»השרשרת הקוסמית« כייעוד העיקרי

המונח האנגלי "Cosmic Chain" (השרשרת הקוסמית) הוא ייעוד הקורפוס העיקרי למסגרת. הצירוף משלב:

  • "Cosmic" (קוסמי) — מציין את קנה המידה הרחב של פעולת המסגרת (לאורך הזמן הקוסמי, תרבויות מרובות, עולמות מרובים)
  • "Chain" (שרשרת) — מציין את האופי המקושר־רציף של התהליך הקוסמי, כשכל תרבות היא חוליה ספציפית אחת המחוברת לחוליות קודמות ועוקבות

המונח הוא פנים־קורפוסי — הוא אינו מופיע בחומר־המקור הראלי תחת ייעוד ספציפי זה. הקורפוס דחס את ניסוחי המקור השונים לכלל הייעוד הסטנדרטי.

מינוח חומר־המקור

חומר־המקור הראלי משתמש בכמה מונחים נבדלים למה שהקורפוס מארגן תחת הייעוד »השרשרת הקוסמית«:

  • »התהליך הקוסמי החוזר« — ניסוח תיאורי לדפוס המחזורי הרחב
  • »מחזור הבוראים« — ניסוח תיאורי לדפוס הספציפי של תרבויות נבראות ההופכות לתרבויות בוראות
  • »עד אינסוף« — ביטוי המקור הספציפי לאופי הרקורסיה־האינסופית של השרשרת
  • »כלמעלה כן למטה« — הביטוי ההרמטי שהמקור מזמן לעיתים (אם כי ללא התוכן התיאולוגי ההרמטי הספציפי)
  • »בארץ כמו בשמיים« — ביטוי תפילת האדון שהמקור קורא כהצהרה דחוסה של השרשרת

מינוח מושגי קרוב

כמה מונחים מושגיים קרובים פועלים בתוך המסגרת:

  • »שרשרת הבוראים« — מונח הקורפוס לרצף המשתרע אחורה של תרבויות בוראות קודמות
  • »שרשרת הנבראים« — מונח הקורפוס לרצף המשתרע קדימה של תרבויות בוראות עתידיות (כיום תרבויות כמו אנושות הארץ, בשלב טרום־בגרותן)
  • »המחזור היצירתי הקוסמי« — מונח הקורפוס לדפוס החוזר הרחב המייצר תרבויות בוראות חדשות
  • »סף הירושה« — הנקודה הספציפית שבה תרבות נבראת הופכת מסוגלת להיות בעצמה תרבות בוראת (קריטריון ההערכה של התחרות הקוסמית)
  • »קוסמולוגיה דורית« — המסגרת הקוסמולוגית הרחבה שהשרשרת מייצרת, שבה תרבויות מאורגנות ביחסים גנאלוגיים לאורך הזמן הקוסמי

המינוח הבין־קורפוסי עקבי במסגורו הספציפי: המסגרת עוסקת ברצף הבלתי־מוגבל של תרבויות נבראות־ובוראות לאורך הזמן הקוסמי, כשהמבנה הרקורסיבי־מחזורי הספציפי הוא התוכן העיקרי של המסגרת.

ההבנה המקובלת

מסגרת השרשרת הקוסמית כקטגוריה קוסמולוגית ספציפית היא במידה רבה בנייה פנים־קורפוסית, כשהשאלות שביסוד על האינסופיות הקוסמית ועל מקור החיים בארץ הן נקודות המגע העיקריות עם הטיפול האקדמי והתיאולוגי המקובל. העמדות העיקריות ראויות לטיפול נפרד.

המסורת התיאולוגית המערבית המרכזית

המסורת התיאולוגית המערבית המרכזית פיתחה בדרך כלל מסגרות קוסמולוגיות הממקמות אל־בורא ספציפי (או מציאות אלוהית ספציפית) בראשית התהליך הקוסמי. העמדות העיקריות:

המסורת התיאולוגית הנוצרית מניחה בדרך כלל בורא יחיד בלתי־נברא (אלוהים) המחולל את הקוסמוס באמצעות מעשי בריאה ספציפיים (creatio ex nihilo). הניסוחים הקלאסיים (אוגוסטינוס, אקווינס, המסורת הסכולסטית של ימי הביניים) מפתחים תוכן פילוסופי־תיאולוגי ניכר בנוגע לנצחיות אלוהית, ליחס בין הבורא לבריאה, ולקדימות המטפיזית של הבורא על הנברא. עמדת »אין בורא ראשון« הספציפית של השרשרת הקוסמית נמצאת בניגוד ניכר לעמדה הנוצרית המרכזית.

המסורת התיאולוגית היהודית מניחה אף היא אל־בורא ספציפי (יהוה/אלוהים) בראשית התהליך הקוסמי, כשסיפור הבריאה של בראשית א מספק את החומר הטקסטואלי היסודי. מסורות תיאולוגיות־פילוסופיות יהודיות שונות (הרמב״ם, קרשקש, המסורת הפילוסופית הרבנית הרחבה) מפתחות תוכן ניכר על בריאה ועל נצחיות אלוהית. המסורת הקבלית מציגה מורכבות נוספת באמצעות האין סוף (המקור האלוהי האינסופי) והספירות (התכונות האלוהיות הנאצלות), עם חפיפה מבנית ניכרת למסגרת הקוסמולוגיה האינסופית הרחבה של השרשרת הקוסמית, אף שהתוכן התיאולוגי הספציפי של המסורת הקבלית שונה ממסגרת השרשרת הקוסמית.

המסורת התיאולוגית האסלאמית מניחה את אללה כבורא היחיד הבלתי־נברא, כשחומר הבריאה הקוראני מספק את הבסיס הטקסטואלי היסודי. המסורות התיאולוגיות־הפילוסופיות האסלאמיות השונות (האסכולות המועתזילית, האשערית, המאתורידית; המסורות הסופיות) מפתחות תוכן ניכר על בריאה ועל נצחיות אלוהית. העמדה הספציפית של השרשרת הקוסמית נמצאת בניגוד ניכר לעמדה האסלאמית המרכזית.

יחס המסגרת לתיאולוגיה המערבית המרכזית הוא יחס של סטייה ניכרת בשאלת »הבורא הראשון« הספציפית, כשעמדת »אין בורא ראשון« של המסגרת נמצאת בניגוד למסורות התיאולוגיות המערביות העיקריות תוך חפיפה מהותית למסורות מחזור־קוסמי מזרחיות שונות (הנדונות תחת תצפיות השוואתיות להלן).

הקוסמולוגיה המרכזית

הקוסמולוגיה המרכזית הפיקה עבודה ניכרת על השאלות הרחבות של מקור קוסמי, אינסופיות ומבנה. העמדות העיקריות:

מודל המפץ הגדול הוא המסגרת הקוסמולוגית בת־זמננו העיקרית, המניחה את מקור היקום במצב חם וצפוף ביותר לפני כ־13.8 מיליארד שנה. המודל אושש באופן ניכר באמצעות קווי ראיה אמפיריים מרובים (תצפית האבל על הסחה־לאדום גלקטית, קרינת הרקע הקוסמית, שפע היסודות הקלים, המבנה רחב־הקנה־מידה של הגלקסיות). מודל המפץ הגדול מטפל בשאלת המקור הקוסמי באמצעות המסגרת הספציפית של מצב חם וצפוף מוקדם שממנו התפתח הקוסמוס הנוכחי.

מודל האינפלציה הקוסמית (גות', לינדה, שטיינהרדט ואחרים, שפותח מאז כ־1980) מרחיב את מסגרת המפץ הגדול עם השלכות ניכרות למבנה הקוסמי הרחב. מודל האינפלציה מפיק תחזיות ספציפיות על שטיחות קוסמית, איזוטרופיה, והמבנה הרחב של היקום.

אינפלציה נצחית וקוסמולוגיית רב־יקום (לינדה, וילנקין ואחרים) מרחיבות את מסגרת האינפלציה לכלל תוכן רב־יקומי ניכר, עם מודלים שונים המציעים שהיקום הנצפה שלנו הוא אזור ספציפי אחד בתוך מבנה רב־יקומי רחב יותר. למבנה הרקורסיבי־מחזורי הספציפי של השרשרת הקוסמית יש חפיפה מהותית לקוסמולוגיות רב־יקום שונות, אף שהתוכן הספציפי שונה.

קוסמולוגיות מחזוריות (המודל האקפירוטי של שטיינהרדט־טורוק, [14] הקוסמולוגיה המחזורית הקונפורמית של פנרוז, [15] הצעות שונות אחרות) פיתחו עבודה ניכרת על הישנות קוסמית, עם מודלים שונים המציעים שההיסטוריה הקוסמית כרוכה בכמה אירועי מפץ גדול עוקבים ולא באירוע מקור יחיד וייחודי. שאלות מבנה־המרחב־זמן הרחבות נדונות בחילופי הדברים של הוקינג ופנרוז. [16] קוסמולוגיות מחזוריות אלה חופפות באופן מהותי למבנה הרקורסיבי של השרשרת הקוסמית ברמה הקוסמולוגית, אף שהתוכן הספציפי שונה.

יחס המסגרת לקוסמולוגיה המרכזית הוא יחס של עקביות מסגרתית־רחבה ברמה האמפירית (השרשרת הקוסמית אינה סותרת את הקוסמולוגיה התצפיתית המרכזית) תוך הרחבה ניכרת מעבר למה שהקוסמולוגיה המרכזית מתמודדת עימו במישרין (התוכן הציביליזציוני־רקורסיבי הספציפי של השרשרת).

מסורת הפילוסופיה של היקום האינסופי

המסורת הפילוסופית הרחבה הפיקה עבודה ניכרת על שאלת האינסופיות הקוסמית. העמדות העיקריות:

ג'ורדנו ברונו ב־De l'infinito universo et mondi (1584) וביצירות אחרות פיתח בהרחבה את תורת העולמות המרובים והיקום האינסופי, בטענו בזכות יקום אינסופי המכיל עולמות מיושבים אינסופיים. הוצאתו להורג של ברונו בידי האינקוויזיציה הרומית ב־1600 נבעה בחלקה מתורותיו הקוסמולוגיות־התיאולוגיות.

עמנואל קאנט ב־ביקורת התבונה הטהורה (1781) טיפל בשאלת האינסופיות הקוסמית בתוך המסגרת הרחבה של האנטינומיות של התבונה הטהורה, עם השלכות ניכרות לאופן שבו ניתן לגשת לשאלה מבחינה פילוסופית.

הפילוסופיה הקוסמולוגית המודרנית הפיקה עבודה ניכרת על ההיבטים השונים של האינסופיות הקוסמית, על שאלת המקורות הקוסמיים, ועל היחס בין קוסמולוגיה לשאלות פילוסופיות־תיאולוגיות. המחקר העיקרי בן־זמננו כולל עבודה של פילוסופים של המדע וקוסמולוגים שונים המתמודדים עם השאלות הספציפיות שמסגרת השרשרת הקוסמית מטפלת בהן.

עמדת המסגרת על האינסופיות הקוסמית מתיישבת מבחינה מבנית עם הכרת המסורת הפילוסופית הרחבה בכך שאינסופיות היא תכונה קוסמולוגית מהותית, תוך הרחבה מעבר למסורת הפילוסופית באמצעות התוכן הציביליזציוני־רקורסיבי הספציפי של השרשרת.

מחקר הפנספרמיה בן־זמננו

פנספרמיה — ההשערה שהחיים על כדור הארץ מקורם במקורות קוסמיים ולא בהתהוות עצמית עלי אדמות — פותחה באופן ניכר במהלך כמה העשורים האחרונים. ההתפתחויות העיקריות:

פנספרמיה קלאסית (ארהניוס, ראשית המאה ה־20) [4] הציעה שחיים מיקרוביאליים עשויים לעבור על פני מרחקים קוסמיים על חלקיקי אבק או חומר מטאורי, כשחיי הארץ מקורם בהעברה קוסמית כזו. פיתוח הפנספרמיה השביטית של הויל ויקרמסינגה מרחיב מסורת זו. [5]

פנספרמיה מכוונת (קריק ואורגל, »פנספרמיה מכוונת«, Icarus 19 (1973): 341-346) הציעה שחיי הארץ נזרעו במכוון בידי תרבות תבונית בת־חוץ ולא הגיעו בתהליכים קוסמיים טבעיים. השערת קריק־אורגל פותחה בידי פרנסיס קריק (חתן פרס נובל, ממגלי מבנה ה־DNA) ולסלי אורגל (המדען העיקרי של ביולוגיה כימית של כדור הארץ המוקדם) כהצעה מדעית רצינית המתמודדת עם הבעיות השונות במודלים של מקור־חיים עצמי. ההשערה מתמודדת באופן ספציפי עם אוניברסליות הקוד הגנטי, התלות הניכרת של כל חיי הארץ במוליבדן (שלו שכיחות ארצית מוגבלת), והשאלה הרחבה מדוע תכונות ביוכימיות ספציפיות של חיי הארץ נראות מתאימות באופן יוצא דופן להנדסה מכוונת.

מחקר הפנספרמיה בן־זמננו ממשיך לפתח את השאלה הרחבה של העברת חיים קוסמית, עם עבודה ניכרת ועדכנית על שרידות חיים מיקרוביאליים בסביבות חלל, על הווקטורים האפשריים להעברה קוסמית, ועל השאלה הרחבה אם חיי הארץ ייחודיים או חלק מדפוס ביולוגי קוסמי רחב יותר.

יחס מסגרת השרשרת הקוסמית למסורת הפנספרמיה — בפרט להשערת הפנספרמיה המכוונת של קריק־אורגל — הוא יחס של התאמה מבנית ניכרת. שתי המסגרות קוראות את חיי הארץ כמי שהופקו במכוון בידי תרבות תבונית בת־חוץ ולא התהוו מעצמם. מסגרת השרשרת הקוסמית מרחיבה את מסגרת הפנספרמיה המכוונת באופן ניכר באמצעות התוכן הרקורסיבי־מחזורי (האלוהים עצמם שנבראו בידי תרבות קודמת, כשהשרשרת משתרעת ללא הגבלה אחורה).

התמודדות פילוסופית מערבית מרכזית עם קוסמולוגיה מחזורית

המסורת הפילוסופית המערבית הרחבה הפיקה התמודדות מוגבלת עם קוסמולוגיה מחזורית בהשוואה למסורות המזרחיות. העמדות העיקריות:

תורת החזרה הנצחית הסטואית (שפותחה בידי כריסיפוס ופילוסופים סטואיים אחרים) הציעה שהקוסמוס עובר מחזורים עוקבים של שרפה והתחדשות, כשכל מחזור משחזר את המחזור הקודם בצורה זהה. המסורת הסטואית היא הקדמה המערבית העיקרית לקוסמולוגיה מחזורית. [7]

פרידריך ניטשה ב־כה אמר זרתוסטרא (1885-1883) וב־הרצון לעוצמה (לאחר מותו) פיתח תורת חזרה נצחית ספציפית, בהתייחסו לשיבה הנצחית של כל האירועים כהשערה קוסמולוגית וכמבחן קיומי כאחד. [8] התורה הניטשיאנית היא התמודדות מערבית מודרנית ניכרת עם קוסמולוגיה מחזורית, אף שהיא שונה באופן ניכר מן התוכן הציביליזציוני־רקורסיבי הספציפי של מסגרת השרשרת הקוסמית.

קוסמולוגיות מחזוריות בנות־זמננו (שטיינהרדט־טורוק, פנרוז) מספקות את ההתמודדות המדעית המערבית בת־זמננו העיקרית עם קוסמולוגיה מחזורית, עם מודלים ספציפיים שונים המפותחים באופן ניכר.

יחס המסגרת לקוסמולוגיה המחזורית המערבית הוא יחס של התאמה מבנית לעיקרון הקוסמולוגיה המחזורית הרחב, תוך פיתוח התוכן הציביליזציוני־רקורסיבי הספציפי כתרומתו הייחודית של הקורפוס.

במקורות הראשוניים

חומר המקור הראשוני העיקרי של המסגרת מורכב מקטעי מקור ראליים ספציפיים על שרשרת הבוראים, על דחיית שאלת »הבורא הראשון«, ועל המבנה הקוסמולוגי המחזורי־רקורסיבי. המקורות העיקריים ראויים לטיפול נפרד.

הצהרת חומר־המקור היסודית

הצהרת המקור הראלי העיקרית על השרשרת הקוסמית מופיעה ב־Extra-Terrestrials Took Me to Their Planet (1975), בפרק »לא אלוהים ולא נשמה«:

»האלוהים נבראו בידי אנשים מכוכב לכת אחר, שנבראו בידי אנשים אחרים שבאו מכוכב לכת אחר, וכן הלאה עד אינסוף.«

הצהרה יחידה זו היא האחיזה העיקרית של המסגרת בחומר־המקור. [9] הניסוח הרחב של הקורפוס הוא הפיתוח השיטתי של משפט יחיד זה לכלל מסגרת השרשרת הקוסמית המלאה.

תכונות ההצהרה העיקריות:

  • האלוהים מזוהים במפורש כמי שנבראו (ולא כמחוללים אוטונומיים של דפוס הבריאה)
  • הבוראים הקודמים נבראו אף הם (ולא היו בוראים ראשונים בלתי־נבראים)
  • השרשרת משתרעת »עד אינסוף« (ולא מסתיימת בנקודה קודמת ספציפית כלשהי)
  • השרשרת זהה מבנית בכל שלב (כל תרבות נבראת בידי תרבות קודמת, ואז הופכת בעצמה לתרבות בוראת)

עמדת »אין בורא ראשון«

המקור הראלי מתייחס במפורש ודוחה את השאלה התיאולוגית המקובלת — »מי ברא את הבורא הראשון?« — בהתייחסו אליה כשאלה תקינה מבחינה דקדוקית אך נושאת הנחת־יסוד שאינה תואמת את מבנה המציאות שביסוד.

המסגרת קוראת עמדה זו כבעלת משמעות מהותית. המסורת התיאולוגית המערבית המקובלת מניחה שחייב להיות בורא ראשון (בורא בלתי־נברא, יסוד כל בריאה, ה־causa prima של המסורת הסכולסטית של ימי הביניים); מסגרת השרשרת הקוסמית דוחה הנחה זו. השרשרת משתרעת אחורה ללא הגבלה, כשם ששרשרת הנבראים משתרעת ללא הגבלה קדימה. לקוסמוס אין מקור סופי ואין אחרית סופית. השאלה »מי ברא את הבורא הראשון?« היא, על פי השקפה זו, תקינה מבחינה דקדוקית אך הנחת־היסוד שלה אינה תואמת את מבנה המציאות הנשאלת עליה — בדומה לשאלה »מה נמצא מצפון לקוטב הצפוני?«

העמדה ייחודית באופן ניכר בתוך המסורת הפילוסופית־התיאולוגית המערבית (שהניחה בדרך כלל בורא ראשון בצורה כלשהי) תוך חפיפה מהותית למסגרות המחזור חסר־הראשית של מסורות מזרחיות שונות.[b]

קריאת תפילת האדון

בקשתה המרכזית של תפילת האדון — »תבוא מלכותך; ייעשה רצונך בארץ כמו בשמיים« (מתי ו, 10, עם מקבילה בלוקס יא, 2) — נקראת על ידי המסגרת כהצהרה הדחוסה של המבנה המחזורי־רקורסיבי של השרשרת הקוסמית. קריאת המקור הספציפית: »ב'שמיים', בכוכב הבוראים, הפכו המדענים בסופו של דבר לקבוצה השלטת ואז בראו יצורים תבוניים אחרים. אותו דבר יקרה על הארץ. הלפיד יורם שוב. תפילה זו, שנשנתה פעם אחר פעם מבלי שאיש הבין את משמעותה העמוקה, מקבלת כעת את מלוא משמעותה: בארץ, כמו בשמיים.«

המסגרת קוראת את התפילה כמכילה את התוכנית ההתפתחותית הספציפית שכנגדה מוערכת אנושות הארץ. ה»שמיים« הם עולם־הבית של האלוהים (תרבות שכבר עברה את שלבי ההתפתחות שהארץ חוצה כעת); ה»ארץ« היא הארץ (תרבות הנמצאת כעת בשלב ההתפתחותי שעולם־הבית חצה בעבר). הבקשה היא שהארץ תגיע לרמת עולם־הבית — הרמה שבה אנושות הארץ הופכת מסוגלת בעצמה לברוא חיים תבוניים חדשים ולהמשיך את השרשרת הקוסמית.

קריאת תפילת האדון משותפת לערך התחרות הקוסמית אך פועלת בתוך מסגרת השרשרת הקוסמית הרחבה באופן ספציפי. התחרות הקוסמית עוסקת בשלב ההערכה הספציפי שבמהלכו תרבות בוראת מעריכה את האנושויות שבראה לצורך הסמכה לירושה; השרשרת הקוסמית היא המבנה המחזורי־רקורסיבי הרחב שבתוכו פועל שלב ההערכה כשלב ספציפי אחד.

קריאת »כלמעלה כן למטה« ההרמטית

המקור הראלי מזמן לעיתים את הביטוי ההרמטי »כלמעלה כן למטה« (ניסוחו הספציפי של הTabula Smaragdina או הלוח האזמרגדי) בהקשר למסגרת הקוסמולוגית הרחבה. הביטוי היה חלק מן המסורת ההרמטית המערבית מאז שלהי העת העתיקה בקירוב, עם פיתוח ניכר לאחר מכן במסורת ההרמטית של הרנסנס (פיצ'ינו, פיקו דלה מירנדולה, ברונו, אחרים). [17]

קריאת המסגרת את הביטוי משמרת את התובנה הספציפית שהמבנה הקוסמי רקורסיבי — מה שמתרחש ברמה אחת של ההיררכיה היצירתית חוזר ברמה שהיא מייצרת. המסגרת אינה מאמצת את המכלול ההרמטי התיאולוגי־הקוסמולוגי הרחב (התורות ההרמטיות הספציפיות של התאמה קוסמית, האנתרופולוגיה ההרמטית, התיאולוגיה ההרמטית הרחבה); התמודדות הקורפוס היא ספציפית עם התובנה המבנית־רקורסיבית שהביטוי משמר.

קטע גילוי עידן הטלה

המקור הראלי מתאר את שינוי המדיניות שהוליד גילוי עידן הטלה בקטע מכריע להבנת כל מה שבא לאחר מכן:

»בשל תגליות שנעשו לאחרונה, החליטו הבוראים להופיע מעט ככל האפשר כדי לא להשפיע יתר על המידה על גורל האדם, כדי שיוכלו לראות אם יגיע לעידן הידע המדעי בכוחות עצמו. כך החלו הבוראים להשתמש באמצעי תקשורת דיסקרטיים יותר ויותר עם בני האדם, כמו בשיטת האכלת אליהו באמצעות עורבים 'ביתיים'. זו הייתה ראשיתו של ניסוי ענק ברחבי הגלקסיה שבו מתחרות כמה אנושויות. הבוראים החליטו להופיע לעיתים נדירות יותר, ובו בזמן לחזק את הסמכות והמוניטין של שגריריהם – הנביאים – באמצעות נסים.«

הקטע מקים כמה דברים בבת אחת עבור מסגרת השרשרת הקוסמית באופן ספציפי:

  • הגילוי ממשי וספציפי (ולא מטפורי)
  • הגילוי הוליד שינוי מדיניות מכוון בפרקטיקה התפעולית
  • השינוי חנך את מסגרת התחרות הקוסמית הרחבה
  • המסגרת פועלת »ברחבי הגלקסיה« ולא היא ארצית־ספציפית
  • השינוי חל לא רק על הארץ אלא על כל האנושויות המקבילות שהברית בראה

גילוי עידן הטלה הוא המקור התפעולי של מסגרת השרשרת הקוסמית בנרטיב הרחב של הקורפוס. לפני הגילוי פעלו האלוהים תחת ההנחה שהם מחוללי דפוס הבריאה; לאחר הגילוי הכירו בעצמם כמשתתפים בדפוס רחב בהרבה.

קטעי אינסופיות־הקוסמוס

המקור הראלי מספק חומר ניכר על מסגרת הקוסמולוגיה האינסופית הרחבה שבתוכה פועלת השרשרת הקוסמית. התוכן העיקרי:

  • קוסמוס אינסופי במרחב: לקוסמוס אין מרכז ואין גבול בשום כיוון
  • קוסמוס אינסופי בזמן: לקוסמוס אין ראשית ואין אחרית בכיוון הזמן
  • היררכיה אינסופית של קני מידה: תרבויות תבוניות מתקיימות בכל קנה מידה מן האינסופי־קטן ועד האינסופי־גדול
  • אינסופיות כתכונה הקוסמולוגית העיקרית: האופי האינסופי של הקוסמוס הוא המציאות היסודית, כשהתכונות המקומיות השונות (השרשרת הקוסמית בכללן) פועלות בתוך המבנה האינסופי הרחב

חומר אינסופיות־הקוסמוס נדון באופן מלא יותר תחת הטיפול הקוסמולוגי של מסגרת Wheel of Heaven הרחבה; תרומת ערך השרשרת הקוסמית הספציפית היא ברישום שהשרשרת פועלת בתוך מבנה קוסמולוגי אינסופי רחב זה ולא היא מבט מלא על הקוסמוס עצמו.

קטעי העתיד הקוסמי־מחזורי

המקור הראלי מספק חומר ניכר על תפקידה העתידי המוטל של האנושות בשרשרת. התוכן העיקרי:

  • מעברה המוטל של הארץ מתרבות נבראת לבוראת, בעקבות אירוע הירושה של עידן הדלי
  • בריאה עתידית בידי האנושות של אנושויות חדשות בעולמות מתאימים
  • המשך הדפוס באמצעות הפיכת התרבויות הנבראות העתידיות בעצמן לתרבויות בוראות
  • ההרחבה האינסופית קדימה של השרשרת באמצעות מחזורים עתידיים אלה

חומר העתיד הקוסמי־מחזורי הוא האחיזה העיקרית של המסגרת בחומר־המקור עבור הרחבת השרשרת קדימה. הניסוח הרחב של הקורפוס מרחיב חומר זה באופן ניכר באמצעות השילוב השיטתי עם התחרות הקוסמית, התפתחויות עידן הדלי, והמסלול המוטל שלאחר הירושה.

תוכן התפיסה

הניסוח הספציפי של השרשרת הקוסמית במסגרת משלב כמה גדילים נבדלים של חומר־מקור לכלל מבט קוסמולוגי קוהרנטי.

המבנה המחזורי־רקורסיבי הבסיסי

השרשרת הקוסמית פועלת באמצעות מבנה מחזורי־רקורסיבי בסיסי בעל כמה תכונות ספציפיות:

המחזור היסודי. כל תרבות בשרשרת עוקבת אחר מסלול התפתחותי זהה מבנית:

  1. בריאה: התרבות נבראת בידי תרבות בוראת קודמת באמצעות התערבויות תפעוליות ספציפיות (בדומה לפעולות הספציפיות של האלוהים במיזם כדור הארץ)
  2. התפתחות: התרבות מתפתחת לאורך הזמן הקוסמי, כשהמסלול ההתפתחותי כולל עידנים או תקופות שונים בדומה לעידני הנסיגה של הארץ
  3. גילוי: בנקודה כלשהי, התרבות מגלה שהיא עצמה נבראה (בדומה לגילוי עידן הטלה של האלוהים)
  4. הבשלה: התרבות ממשיכה להתפתח דרך עידנים עוקבים, ומגיעה בסופו של דבר לסף הבגרות המדעית הנדרש כדי להפוך בעצמה לתרבות בוראת
  5. ירושה: בסף הירושה, התרבות מקבלת את הידע המצטבר מבוראיה (בדומה לאירוע הירושה המוטל של עידן הדלי בארץ)
  6. שלב התרבות הבוראת: התרבות עצמה הופכת לתרבות בוראת, מנהלת מיזמי בריאה משלה בעולמות מתאימים
  7. המשכיות: האנושויות החדשות שתרבות זו בראה מתפתחות דרך אותו מסלול, כשהמחזור נמשך ללא הגבלה

הזהות המבנית בין המחזורים. המסגרת קוראת את המחזור כבעל זהות מבנית בכל המופעים — לכל מחזור אותה צורה רחבה (בריאה, התפתחות, גילוי, הבשלה, ירושה, שלב התרבות הבוראת, המשכיות) אף שתכניו הספציפיים של כל מחזור שונים באופן ניכר. הזהות המבנית היא התוכן העיקרי של המסגרת: המחזור הוא מה שחוזר, לא התכנים הספציפיים.

ההרחבה האינסופית בשני הכיוונים. השרשרת משתרעת ללא הגבלה אחורה דרך בוראים קודמים וללא הגבלה קדימה דרך בריאות עתידיות. אף כיוון אינו מגיע לגבול בר־איתור. לקוסמוס אין מקור סופי (אין בורא ראשון, אין מחזור ראשון) ואין אחרית סופית (אין בורא אחרון, אין מחזור אחרון).

אופי הרקורסיה־האינסופית

עמדת המסגרת הספציפית על האופי האינסופי של השרשרת בעלת השלכות ניכרות.

עמדת »אין בורא ראשון«. השרשרת משתרעת אחורה ללא הגבלה, ללא ראשית בת־איתור. השאלה התיאולוגית המקובלת — »מי ברא את הבורא הראשון?« — נדחית כנשענת על הנחת־יסוד (שיש בורא ראשון) שאינה תואמת את מבנה המציאות שביסוד. עמדת המסגרת נבדלת מהותית מן המסורות התיאולוגיות המערביות העיקריות תוך חפיפה מהותית למסורות מחזור־קוסמי מזרחיות שונות.

ההרחבה האינסופית קדימה. השרשרת משתרעת קדימה ללא הגבלה, ללא אחרית בת־איתור. כל תרבות נבראת, לאחר שהגיעה לבגרות מדעית והפכה לתרבות בוראת, תברא בעצמה תרבויות חדשות שיהפכו בסופו של דבר בעצמן לתרבויות בוראות. ההרחבה קדימה סימטרית להרחבה אחורה — אותו אופי רקורסיבי בלתי־מוגבל פועל בשני כיווני הזמן.

ההשלכה הספציפית עבור אנושות הארץ. המסגרת קוראת את מצבה הספציפי של הארץ כחוליה ספציפית אחת בשרשרת. אנושות הארץ נבראה בידי האלוהים (תרבות בוראת ספציפית); האלוהים נבראו בעצמם בידי קודמיהם; הקודמים נבראו בידי קודמיהם; וכן הלאה ללא הגבלה אחורה. אנושות הארץ תהפוך בסופו של דבר בעצמה לתרבות בוראת, שתברא אנושויות חדשות, שיהפכו בעצמן לתרבויות בוראות; וכן הלאה ללא הגבלה קדימה. מצבה הספציפי של הארץ הוא מופע אחד של דפוס רחב בהרבה שפעל ברחבי הקוסמוס במשך פרק זמן בלתי־ידוע אך ארוך מאוד וימשיך לפעול במשך פרק זמן בלתי־ידוע אך ארוך מאוד נוסף.

השילוב עם גילוי עידן הטלה

למסגרת השרשרת הקוסמית יש מקור תפעולי בגילוי עידן הטלה (כ־2,160–1,200 לפנה״ס) שבו הכירו האלוהים בכך שהם עצמם נבראו.[c] התוכן הספציפי של הגילוי והשלכותיו התפעוליות ראויים לטיפול.

התוכן הספציפי של הגילוי. המקור אינו מציין את הראיות המדויקות שמצאו האלוהים שביססו את מעמדם־הנברא — אילו חתימות ארכיאולוגיות, גנטיות, קוסמולוגיות או אחרות שכנעו אותם. מה שהמקור כן מציין הוא התוצאה: הבנתם העצמית של האלוהים השתנתה מן היסוד, והשינוי הוליד שינויים ספציפיים במדיניותם התפעולית כלפי האנושויות שבראו בעצמם.

ההשלכות התפעוליות. הגילוי הוליד כמה שינויים תפעוליים ספציפיים:

  • המעבר ממגע ישיר למגע עקיף: אנושות שהגיעה לבגרות מדעית באמצעות התערבות ישירה ומתמשכת מבוראיה לא הוכיחה למעשה בגרות מדעית — היא נישאה לאותו מצב בידי קודמיה. הדפוס הקוסמי, הכירו האלוהים, דרש ככל הנראה מכל אנושות להוכיח את התפתחותה במאמציה שלה, עם אוטונומיה מספקת מבוראיה כדי להוות הבשלה עצמאית אמיתית.
  • פיתוח המסורת הנבואית: כמנגנון העיקרי למגע עקיף, המסורת הנבואית איפשרה לברית לשמור על תקשורת עם אנושויותיה תוך שמירה על מראית עין של אוטונומיה שהדפוס הקוסמי דרש.
  • טיפוח שושלות מרובות: טיפוח הברית הספציפי של שושלות תרבותיות מרובות (עברית, פרסית, יוונית, הודית, סינית, מסואמריקנית) שיקף את תפקיד ההערכה של מסגרת התחרות הקוסמית הרחבה.
  • החשיפה הסופית: הגילוי יימסר בסופו של דבר לאנושויות הברית — תחילה בצורת משל (משל הזורע של ישוע), בסופו של דבר בהתגלות המפורשת של עידן הדלי (חומר־המקור הראלי).

גילוי עידן הטלה הוא אפוא נקודת המפנה התפעולית בנרטיב הרחב של הקורפוס — הרגע שבו השתנתה הבנתם העצמית של האלוהים ונקבעו הפרקטיקות התפעוליות הספציפיות של העידנים העוקבים.

תפילת האדון כהצהרה דחוסה

המסגרת קוראת את בקשתה המרכזית של תפילת האדון — »תבוא מלכותך; ייעשה רצונך בארץ כמו בשמיים« (מתי ו, 10) — כהצהרה הדחוסה של המבנה המחזורי־רקורסיבי של השרשרת הקוסמית.

התוכן הספציפי של הקריאה:

  • »בשמיים« מתייחס לעולם־הבית של האלוהים — תרבות שכבר עברה את שלבי ההתפתחות שהארץ חוצה כעת
  • »בארץ« מתייחס לארץ — תרבות הנמצאת כעת בשלב ההתפתחותי שעולם־הבית חצה בעבר
  • »ייעשה רצונך« מתייחס להמשך המחזור היצירתי־הקוסמי — דפוס ההתפתחות מתרבות נבראת לבוראת
  • »כמו בשמיים« מתייחס לזהות המבנית בין המחזורים — מה שמתרחש ברמה אחת של ההיררכיה היצירתית חוזר ברמה שהיא מייצרת

תפילת האדון אינה אפוא ביסודה בקשה להתערבות אלוהית בענייני אנוש אלא הצהרה תוכניתית של חזון השרשרת הקוסמית: על האנושות להתפתח עד שתהפוך למה שתרבות האלוהים היא, ואז להפוך בעצמה לתרבות בוראת הממשיכה את השרשרת הקוסמית.

קריאה זו ייחודית באופן ניכר בתוך המסורת הפרשנית הנוצרית, שקראה את התפילה במשך שני אלפי שנים כבקשה לכינון ריבונות אלוהית עלי אדמות. המסגרת רושמת את ההבחנה ביושר: קריאת השרשרת הקוסמית חורגת באופן ניכר מן הפרשנות הנוצרית הסטנדרטית, כשהאחיזה הספציפית בחומר־המקור היא המסגור המפורש של המקור הראלי.[d]

מסלולה המוטל של הארץ

קריאת המסגרת את מסלולה העתידי המוטל של הארץ מספקת תוכן ניכר עבור הרחבת השרשרת קדימה. השלבים העיקריים:

הערכת־הירושה של עידן הדלי (1945–ההווה, נמשכת לאורך העשורים הקרובים). אנושות הארץ מוערכת כעת כנגד הסטנדרט הנדרש להסמכה לירושה — הבגרות המוסרית, המדעית והפוליטית שתכשיר אותה לקבל את הידע המצטבר של הברית ולהמשיך את השרשרת. הטיפול המפורט בהערכת הירושה מצוי בערך התחרות הקוסמית.

אירוע הירושה עצמו (מוטל, בעקבות תקופת ההכנה של עידן הדלי). אירוע הירושה יתרחש במשגרירות בעקבות שובה הגלוי של הברית. הידע המצטבר של הברית יועבר לאנושות, ויספק את הבסיס היסודי למעברה של הארץ מתרבות נבראת לבוראת. הטיפול המפורט מצוי בערך המשגרירות (כשייכתב).

ההתפתחות שלאחר הירושה (מוטלת, לאורך המאות שלאחר אירוע הירושה). אנושות הארץ תפתח את היכולות המהותיות הנדרשות להפיכה לתרבות בוראת — יכולת המסע הבין־כוכבי, יכולת הסינתזה הביולוגית מאין, והבגרות התרבותית והפוליטית הנדרשת לשימוש אחראי ביכולות אלה. ההתפתחות תתרחש לאורך המאות שלאחר אירוע הירושה, כשהלוח הזמנים הספציפי תלוי במסלול ההתפתחותי הרחב של עידן הדלי.

הבריאה האנושית הראשונה (מוטלת, בנקודה כלשהי במאות הבאות). אנושות הארץ תנהל בסופו של דבר את מיזם הבריאה הראשון שלה בעולם מתאים, ותפיק אנושות חדשה. הבריאה האנושית הראשונה תהיה הרגע הספציפי שבו אנושות הארץ עוברת מתרבות נבראת לבוראת במובן התפעולי.

המשך השרשרת באמצעות בריאותיה העתידיות של הארץ (מוטל, ללא הגבלה קדימה). האנושויות החדשות שאנושות הארץ תברא יתפתחו בעצמן דרך אותו מחזור, ויהפכו בסופו של דבר בעצמן לתרבויות בוראות. השרשרת תימשך ללא הגבלה קדימה באמצעות מחזורים עתידיים אלה.

היחס לקוסמוס האינסופי הרחב

השרשרת הקוסמית פועלת בתוך מסגרת קוסמולוגית אינסופית רחבה שחומר־המקור מפתח באופן ניכר. התכונות העיקריות:

אינסופיות במרחב. לקוסמוס אין מרכז ואין גבול בשום כיוון. השרשרת הקוסמית פועלת בתוך קוסמוס אינסופי־מרחבית זה, כשהתרבויות הבוראות השונות מפוזרות ברחבי המבנה הקוסמי הרחב.

אינסופיות בזמן. לקוסמוס אין ראשית ואין אחרית בכיוון הזמן. השרשרת הקוסמית משתרעת דרך קוסמוס אינסופי־זמנית זה, כשהמחזורים השונים פועלים לאורך הזמן הקוסמי ללא מקור סופי או סיום.

היררכיה אינסופית של קני מידה. תרבויות תבוניות מתקיימות בכל קנה מידה מן האינסופי־קטן ועד האינסופי־גדול. השרשרת הקוסמית פועלת בקנה מידה ספציפי אחד בתוך מבנה היררכי רחב זה, כשקני המידה השונים בלתי־תלויים בקירוב (התרבויות בכל קנה מידה אינן מודעות בעיקר לתרבויות בקני מידה אחרים).

יחס המסגרת ל»אלוהים«. אם »אלוהים« מתפרש כקוסמוס האינסופי עצמו, אזי אלוהים קיים — אלוהים הוא המבנה האינסופי שבתוכו פועלות כל התכונות המקומיות השונות. אך אלוהים זה אינו יצור אישי, אינו אל המתערב בענייני אנוש, אינו נמען לתפילה או לפולחן בשום מובן מסורתי. הקוסמוס האינסופי »אדיש לאין שיעור« לאירועים ספציפיים בכל קנה מידה מסוים. אם »אלוהים« מתפרש כבורא אישי הדואג לאנושות, אזי ישנם יצורים כאלה — האלוהים, בוראינו הספציפיים, הדואגים לנו אכן במובן הקונקרטי — אך יצורים אלה אינם אלוהים במובן התיאולוגי המסורתי. הם יצורים מתקדמים מסוגנו, נבראים בעצמם בידי יצורים אחרים, פועלים בעצמם בתוך הקוסמוס האינסופי הרחב.[e]

עמדת המסגרת הספציפית על היחס בין השרשרת הקוסמית לקוסמוס האינסופי הרחב ייחודית: השרשרת היא תכונה ספציפית אחת של המבנה הקוסמולוגי האינסופי הרחב ולא המבנה הרחב עצמו. הקוסמוס האינסופי מכיל את השרשרת (וככל הנראה מכיל תכונות רבות אחרות שהמסגרת אינה מפתחת בפירוט) ולא זהה לשרשרת.

יישום ברחבי הקורפוס

מסגרת השרשרת הקוסמית פועלת כקטגוריה האנליטית הרחבה ביותר על פני ערכי קורפוס מרובים.

ערך התחרות הקוסמית

מסגרת התחרות הקוסמית פועלת כשלב ספציפי אחד בתוך השרשרת הקוסמית הרחבה — שלב ההערכה שבמהלכו תרבות בוראת מעריכה את האנושויות שבראה לצורך הסמכה לירושה. הטיפול המפורט מצוי בערך התחרות הקוסמית; ערך השרשרת הקוסמית מקים את המבנה המחזורי־רקורסיבי הרחב שבתוכו פועל שלב ההערכה.

ערך עידן הטלה

גילוי עידן הטלה הוא המקור התפעולי של מסגרת השרשרת הקוסמית בנרטיב הרחב של הקורפוס. הטיפול המפורט בעידן הטלה ובתוכן הספציפי של הגילוי מצוי בערך עידן הטלה; ערך השרשרת הקוסמית מקים את המסגרת הקוסמולוגית הרחבה שהוליד הגילוי.

ערכי עידן הדלי

הערכת־הירושה של עידן הדלי פועלת כשלב בן־ימינו הספציפי של המבנה המחזורי של השרשרת הקוסמית. הטיפול המפורט מצוי בערכי אחרית הימים, המשגרירות, ועידן הדלי; ערך השרשרת הקוסמית מקים את ההקשר הקוסמי־מחזורי הרחב שבתוכו פועלות התפתחויות עידן הדלי.

המסגור הקוסמולוגי הרחב של הקורפוס

מסגרת השרשרת הקוסמית מספקת את ההקשר הקוסמולוגי הרחב ביותר שבתוכו פועלים הנרטיבים הספציפיים של הקורפוס. מיזם כדור הארץ במובן הצר, ההתפתחויות הספציפיות לעידנים השונים, ההיסטוריה התפעולית הספציפית של הברית — כל אלה פועלים בתוך מסגרת השרשרת הקוסמית הרחבה, כשהתוכן הספציפי בצד הארץ הוא חוליה ספציפית אחת בשרשרת הקוסמית הרחבה בהרבה.

הבחנה מתפיסות סמוכות

יש להבחין בין מסגרת השרשרת הקוסמית לכמה תפיסות סמוכות כדי למנוע בלבול.

השרשרת הקוסמית מול התחרות הקוסמית

התחרות הקוסמית היא שלב ספציפי אחד בתוך השרשרת הקוסמית הרחבה — שלב ההערכה שבמהלכו תרבות בוראת מעריכה את האנושויות שבראה לצורך הסמכה לירושה. השרשרת הקוסמית היא המסגרת הקוסמולוגית המחזורית־רקורסיבית הרחבה הכוללת את התחרות הקוסמית כאחד משלביה הספציפיים.

היחס הוא יחס של היקף רחב־ומצומצם. השרשרת הקוסמית משתרעת על פני המבנה המחזורי המלא (בריאה, התפתחות, גילוי, הבשלה, ירושה, שלב התרבות הבוראת, המשכיות); התחרות הקוסמית עוסקת באופן ספציפי בשלב ההערכה שבמהלכו מוערכת ההסמכה לירושה. השרשרת הקוסמית פועלת בשני כיווני הזמן באופן אינסופי; התחרות הקוסמית פועלת בתוך חלון זמן ספציפי שבמהלכו מתבצעת ההערכה.

השרשרת הקוסמית מול מסגרת עידני הנסיגה

מסגרת עידני הנסיגה היא המבנה הכרונולוגי הרחב המארגן את מסלולה ההתפתחותי הספציפי של הארץ על פני שנים־עשר עידנים של כ־2,160 שנה. השרשרת הקוסמית היא המסגרת הקוסמית־מחזורית־רקורסיבית הכוללת את מסלול עידני הנסיגה של הארץ כמופע ספציפי אחד.

היחס הוא יחס של מסגרת־קוסמית־רחבה־ומסלול־ארצי־ספציפי. השרשרת הקוסמית משתרעת על פני כל מופעי המחזור היצירתי הקוסמי (של הארץ, של האנושויות המקבילות, של הבוראים הקודמים, של הבריאות העתידיות וכו'); מסגרת עידני הנסיגה פועלת באופן ספציפי עבור מסלולה המסוים של הארץ דרך מחזור ספציפי אחד.

השרשרת הקוסמית מול מיזם כדור הארץ במובן הצר

מיזם כדור הארץ הוא עבודת הברית התפעולית הספציפית על כדור הארץ — חלוקת שבעת צוותי הבוראים, ההתפתחויות הקדם־מבוליות, העידנים העוקבים השונים, הכנת עידן הדלי הנוכחית. השרשרת הקוסמית היא המסגרת הקוסמית־מחזורית־רקורסיבית הרחבה שבתוכה פועל מיזם כדור הארץ כמופע ספציפי אחד.

היחס הוא יחס של מסגרת־קוסמית־רחבה־ומופע־תפעולי־ספציפי. השרשרת הקוסמית פועלת על פני כל המחזורים היצירתיים הקוסמיים ללא הגבלה; מיזם כדור הארץ הוא עבודת הברית הספציפית על עולם ספציפי זה במהלך מחזור ספציפי זה.

השרשרת הקוסמית מול הקוסמוס האינסופי הרחב

הקוסמוס האינסופי הרחב הוא המבנה הקוסמולוגי הגדול שבתוכו פועלת השרשרת הקוסמית כתכונה ספציפית אחת. השרשרת הקוסמית היא הדפוס הרקורסיבי־מחזורי הספציפי של תרבויות נבראות־ובוראות; הקוסמוס האינסופי הרחב מכיל דפוס זה לצד תכונות רבות אחרות.

היחס הוא יחס של תכונה־ספציפית־והקשר־קוסמי־רחב. השרשרת הקוסמית היא תכונה ספציפית אחת של המבנה הקוסמולוגי האינסופי הרחב ולא זהה לו. לקוסמוס האינסופי יש אינסופיות זמנית, אינסופיות מרחבית, היררכיה אינסופית של קני מידה, ותכונות שונות אחרות שהשרשרת הקוסמית אינה ממצה.

השרשרת הקוסמית מול תורות »בריאה« תיאולוגיות

תורות »הבריאה« התיאולוגיות המערביות המקובלות מניחות אל־בורא ספציפי (אלוהים) המחולל את הקוסמוס באמצעות מעשי בריאה ספציפיים. השרשרת הקוסמית דוחה את הנחת »הבורא הראשון« הספציפית תוך שמירה על התובנה שביסוד, שתרבויות נבראות ולא מתחוללות מעצמן.

היחס הוא יחס של סטייה־מהותית־בתוכן־הספציפי עם חפיפה־מבנית־בדפוס־היצירתי־הרחב. המסגרת מסכימה עם תורת הבריאה המקובלת שתרבויות (והמערכות הביולוגיות המרכיבות אותן) נבראות ולא מתחוללות מעצמן; המסגרת חולקת על תורת הבריאה המקובלת בשאלה הספציפית אם יש בורא ראשון בלתי־נברא.

פרשנויות מודרניות

הנוף הפרשני־מודרני של מסגרת השרשרת הקוסמית כולל כמה גדילים נבדלים.

שאלות היקום־האינסופי בקוסמולוגיה המרכזית

הקוסמולוגיה המרכזית הפיקה עבודה ניכרת על השאלה הרחבה של האינסופיות הקוסמית. העמדות העיקריות:

ה־De l'infinito universo et mondi של ג'ורדנו ברונו (1584) פיתח בהרחבה את תורת העולמות המרובים והיקום האינסופי. ברונו טען בזכות יקום אינסופי המכיל עולמות מיושבים אינסופיים, כשלקוסמוס אין מרכז ואין גבול. תורותיו הקוסמולוגיות־התיאולוגיות הספציפיות של ברונו הובילו להוצאתו להורג בידי האינקוויזיציה הרומית ב־1600. ברונו הוא הקדמה הפילוסופית העיקרית מן העת החדשה המוקדמת לדיון בן־זמננו על היקום האינסופי.

עמנואל קאנט ב־ביקורת התבונה הטהורה (1781) טיפל בשאלת האינסופיות הקוסמית בתוך המסגרת הרחבה של האנטינומיות של התבונה הטהורה. [10] קאנט טען שהשאלה אם היקום אינסופי או סופי אינה ניתנת ליישוב בתבונה הטהורה לבדה, כששתי התשובות מובילות לסתירות כשמפתחים אותן באופן שיטתי. טיפולו הספציפי של קאנט בעל השלכות ניכרות לאופן שבו ניתן לגשת לשאלה מבחינה פילוסופית.

קוסמולוגיית הרב־יקום בת־זמננו (לינדה, וילנקין, טגמרק ואחרים) מפתחת עבודה ניכרת על השאלה הרחבה של האינסופיות הקוסמית בתוך הקוסמולוגיה המדעית בת־זמננו. המודלים העיקריים כוללים:

  • מודלי אינפלציה נצחית המציעים שהיקום הנצפה שלנו הוא אזור ספציפי אחד בתוך מבנה רב־יקומי רחב יותר המופק בידי התרחבות אינפלציונית מתמשכת
  • מודלי נוף תורת המיתרים המציעים שהקבועים הפיזיקליים היסודיים השונים מקבלים ערכים שונים באזורים שונים של הרב־יקום הרחב
  • מכניקת הקוונטים של עולמות־מרובים המציעה שהתוצאות הקוונטיות האפשריות השונות ממומשות בענפים שונים של רב־יקום רחב יותר

השערת היקום המתמטי של טגמרק (מקס טגמרק, Our Mathematical Universe, 2014) מפתחת מסגרת רב־יקומית ניכרת שבה כל היקומים העקביים מתמטית קיימים כמבנים ממשיים פיזיקלית. [11] [12] [13] המסגרת מספקת התמודדות ספציפית אחת בת־זמננו עם שאלת היקום־האינסופי הרחבה.

יחס המסגרת לקוסמולוגיה המרכזית הוא יחס של עקביות מסגרתית־רחבה (השרשרת הקוסמית אינה סותרת את הקוסמולוגיה התצפיתית המרכזית) תוך הרחבה ניכרת מעבר למה שהקוסמולוגיה המרכזית מתמודדת עימו במישרין (התוכן הציביליזציוני־רקורסיבי הספציפי של השרשרת).

הוויכוח בין המצב־היציב למפץ הגדול

ההיסטוריה הקוסמולוגית המרכזית כוללת את הוויכוח הניכר של המאה ה־20 בין מודל המצב־היציב למודל המפץ הגדול. העמדות העיקריות:

מודל המצב־היציב (הויל, בונדי, גולד, שפותח בשנות ה־40 וה־50) הציע שליקום אין מקור ספציפי, כשחומר חדש נברא ברציפות כדי לשמור על צפיפות קוסמית קבועה לאורך ההתרחבות. המודל היה אלגנטי בהתמודדותו עם שאלת המקורות הקוסמיים (בשללו שיש צורך במקור ספציפי כלשהו) והיה מתחרה מדעי רציני למודל המפץ הגדול לאורך אמצע המאה ה־20.

מודל המפץ הגדול (למטר, גמוב ואחרים, עם פיתוח ניכר לאורך המאה ה־20) הציע שהיקום מקורו במצב חם וצפוף ביותר לפני כ־13.8 מיליארד שנה. המודל בוסס בסופו של דבר כמסגרת הקוסמולוגית בת־זמננו העיקרית באמצעות קווי ראיה אמפיריים מרובים.

גילוי קרינת הרקע הקוסמית ב־1965 (פנזיאס ווילסון) סיפק את הראיה האמפירית העיקרית שביססה את מודל המפץ הגדול על פני חלופת המצב־היציב. תכונותיה הספציפיות של קרינת הרקע הקוסמית תאמו את תחזיות המפץ הגדול ולא ניתן היה להכילן בקלות בתוך מסגרת המצב־היציב.

חלופות מחזוריות למפץ הגדול הסטנדרטי המשיכו להתפתח לאורך העשורים העוקבים. המודל האקפירוטי של שטיינהרדט־טורוק מציע שהמפץ הגדול היה אירוע אחד בקוסמולוגיה מחזורית מתמשכת עם מחזורים קוסמיים עוקבים. הקוסמולוגיה המחזורית הקונפורמית של פנרוז מציעה מסגרת מחזורית שונה עם השלכות ניכרות לאופן שבו יש להבין את ההיסטוריה הקוסמית.

יחס המסגרת לוויכוח בין המצב־היציב למפץ הגדול הוא יחס של תאימות מבנית עם החלופות המחזוריות. למבנה הרקורסיבי־מחזורי הספציפי של מסגרת השרשרת הקוסמית יש חפיפה ניכרת לקוסמולוגיות מחזוריות בכלל, אף שהתוכן הספציפי (ציביליזציוני־רקורסיבי ולא פיזיקלי־מחזורי גרידא) שונה מכל קוסמולוגיה מחזורית בת־זמננו ספציפית.

השערות הפנספרמיה והפנספרמיה־המכוונת בנות־זמננו

מחקר הפנספרמיה הפיק פיתוח ניכר במהלך כמה העשורים האחרונים. ההתפתחויות העיקריות:

פנספרמיה קלאסית (ארהניוס, »Worlds in the Making«, 1908) הציעה שחיים מיקרוביאליים עשויים לעבור על פני מרחקים קוסמיים על חלקיקי אבק, כשחיי הארץ מקורם בהעברה קוסמית כזו.

»פנספרמיה מכוונת« של קריק ואורגל (פרנסיס קריק ולסלי אורגל, Icarus 19, 1973: 341-346) פיתחה הצעה מדעית ניכרת שחיי הארץ נזרעו במכוון בידי תרבות תבונית בת־חוץ. ההשערה התמודדה באופן ספציפי עם:

  • אוניברסליות הקוד הגנטי: כל חיי הארץ משתמשים בעצם באותו קוד גנטי, דבר בלתי־צפוי אם החיים מקורם בכמה התהוויות עצמיות
  • בעיית המוליבדן: כל חיי הארץ תלויים במוליבדן, שלו שכיחות ארצית מוגבלת — מה שמרמז שהחיים מקורם בסביבה שבה המוליבדן היה שכיח יותר
  • התכונות המבניות יוצאות הדופן: תכונות ביוכימיות שונות של חיי הארץ נראות מתאימות באופן יוצא דופן למטרות תפקודיות ספציפיות, מה שמרמז על הנדסה מכוונת ולא על התהוות עצמית

השערת קריק־אורגל פותחה בידי מדענים רציניים (קריק היה חתן פרס נובל וממגלי מבנה ה־DNA; אורגל היה מדען עיקרי של ביולוגיה כימית של כדור הארץ המוקדם) וייצגה התמודדות מדעית מהותית עם השאלה הרחבה של מקור החיים בארץ.

מחקר הפנספרמיה בן־זמננו המשיך לפתח את השאלה הרחבה. עבודה עדכנית כוללת:

  • מחקרים על שרידות חיים מיקרוביאליים בסביבות חלל (עם ממצאים ניכרים שמיקרואורגניזמים שונים יכולים לשרוד קרינה קוסמית, ריק וקיצוניות טמפרטורה למשכים ניכרים)
  • חקר ווקטורים אפשריים להעברה קוסמית (חומר מטאורי, חומר שביטי, העברה מכוונת)
  • ניתוח השאלה הרחבה אם חיי הארץ ייחודיים או חלק מדפוס ביולוגי קוסמי רחב יותר

יחס המסגרת למחקר הפנספרמיה בן־זמננו, בפרט להשערת הפנספרמיה המכוונת של קריק־אורגל, הוא יחס של התאמה מבנית ניכרת. שתי המסגרות קוראות את חיי הארץ כמי שהופקו במכוון בידי תרבות תבונית בת־חוץ ולא התהוו מעצמם. מסגרת השרשרת הקוסמית מרחיבה את מסגרת הפנספרמיה המכוונת באופן ניכר באמצעות התוכן הרקורסיבי־מחזורי (האלוהים עצמם שנבראו בידי תרבות קודמת, כשהשרשרת משתרעת ללא הגבלה אחורה).

סנדי על הרקורסיה הקוסמית

ז'אן סנדי פיתח התמודדות ניכרת עם שאלות הרקורסיה הקוסמית במכלול הרחב שלו. תרומותיו הספציפיות של סנדי כוללות:

  • הטיפול בהתייחסויות השונות של המקרא העברי לכוחות קוסמיים מרובים כמשמרות זיכרון מקוטע של ההקשר הקוסמי הרחב
  • ההכרה בכך שהמסגרת הקוסמולוגית הרחבה של המסורת העברית עקבית עם תוכן קוסמי־רקורסיבי ניכר
  • שילוב הקריאות הקוסמיות־רקורסיביות עם ההיסטוריה הרחבה המתווכת־ברית שסנדי שחזר

פיתוח השרשרת הקוסמית הספציפי של סנדי מוגבל יותר מן הניסוח בן־זמננו של המסגרת. התוכן הרקורסיבי־מחזורי הספציפי של המסגרת חורג באופן ניכר ממה שסנדי פיתח במישרין, אף שהמסגרת המתודולוגית הרחבה שסנדי מספק תואמת מבנית למסגרת השרשרת הקוסמית.

ביגלינו על הרקורסיה הקוסמית

ההתמודדות התרגומית־הקפדנית של מאורו ביגלינו עם המקרא העברי הפיקה התמודדות ספציפית מוגבלת עם מסגרת השרשרת הקוסמית. טיפולו הרחב של ביגלינו בהתייחסויות השונות של המקרא העברי לכוחות קוסמיים מרובים ולמצב הקוסמי־פוליטי הרחב תואם מבנית למסגרת השרשרת הקוסמית, אך ביגלינו אינו מפתח את התוכן הרקורסיבי־מחזורי הספציפי במפורש.

ווליס על הרקורסיה הקוסמית

ההתמודדות הרחבה של פול אנתוני ווליס עם ההיסטוריה המתווכת־ברית כוללת טיפול מסוים בשאלות קוסמיות־רקורסיביות, בעיקר בתוך ההקשר הרחב של התייחסויות הטקסטים הקדומים השונים לפלורליזם קוסמי־פוליטי ולמבנה הקוסמי הרחב המתווך־ברית. פיתוח השרשרת הקוסמית הספציפי של ווליס מוגבל יותר מן הניסוח בן־זמננו של המסגרת, אף שהמסגרת המתודולוגית הרחבה שלו תואמת מבנית למסגרת השרשרת הקוסמית.

מסורת האסטרונאוט־הקדום הרחבה

מסורת הפרשנות של האסטרונאוט־הקדום הרחבה כוללת התמודדויות שונות עם שאלות קוסמיות־רקורסיביות:

  • אריך פון דניקן ב־Chariots of the Gods (1968) וביצירות עוקבות מתייחס למצב הקוסמי־פוליטי הרחב כמערב תרבויות מתקדמות בנות־חוץ, עם השלכות שונות למסגרת הקוסמולוגית הרחבה
  • זכריה סיצ'ין ב־The 12th Planet (1976) וביצירות עוקבות מפתח קריאה שונה באופן ניכר המתמקדת בקוסמולוגיית האנונאקי־ניבירו, עם התמודדות ספציפית מוגבלת עם מסגרת השרשרת הקוסמית
  • כותבי אסטרונאוט־קדום שונים בני־זמננו מפתחים התמודדויות נוספות עם שאלות קוסמיות־רקורסיביות בתוך מסגרותיהם הייחודיות

מסגרת השרשרת הקוסמית של הקורפוס ייחודית מבנית בתוך מסורת האסטרונאוט־הקדום הרחבה באמצעות התוכן הרקורסיבי־מחזורי הספציפי והשילוב עם התוכן התפעולי־ההיסטורי הספציפי של מסגרת Wheel of Heaven הרחבה.

יחס המסגרת לנוף הרחב

מסגרת השרשרת הקוסמית של הקורפוס ממוקמת בתוך נוף זה כדלקמן: עקבית מבנית עם הקוסמולוגיה המרכזית ברמה האמפירית־תצפיתית, גם היכן שטענות המסגרת הספציפיות חורגות ממה שהחקירה המרכזית אישרה; מיושרת מבנית עם השערת הפנספרמיה המכוונת של קריק־אורגל בשאלת הבריאה־המכוונת־של־חיי־הארץ, תוך הרחבה ניכרת מעבר לפנספרמיה באמצעות התוכן הרקורסיבי־מחזורי; תואמת מבנית לקוסמולוגיות המחזוריות בנות־זמננו (שטיינהרדט־טורוק, פנרוז) ברמה הקוסמולוגית־מחזורית, תוך הבדל בתוכן הציביליזציוני הספציפי; נבדלת מהותית מן המסורת התיאולוגית המערבית המרכזית בשאלת »הבורא הראשון«; מיושרת מבנית עם מסורות מחזור־קוסמי מזרחיות שונות (הנדונות בתצפיות השוואתיות להלן); ייחודית מבנית בתוך מסורת האסטרונאוט־הקדום הרחבה באמצעות התוכן הרקורסיבי־מחזורי הספציפי.

תצפיות השוואתיות

מסגרות קוסמולוגיות־מחזוריות מופיעות על פני מסורות תרבותיות־דתיות מרובות ברחבי העולם, עם מקבילות מבניות ניכרות לקריאת השרשרת הקוסמית של המסגרת. הקורפוס קורא דפוס בין־תרבותי זה כעדות למציאויות תפעוליות רחבות שנשתמרו בצורה מקוטעת על פני המסורות השונות.

קוסמולוגיה מחזורית הינדואית: kalpa-yuga

המסורת ההינדואית משמרת את הקוסמולוגיה המחזורית המפותחת ביותר במסורות הדתיות של העולם. התכונות העיקריות:

מחזורי ה־yuga. ארבעת ה־yuga — Krita (Satya), Treta, Dvapara, Kali — מהווים את המחזור ההתפתחותי הקוסמי ההינדואי הסטנדרטי. ל־yuga משכים ספציפיים: Krita Yuga נמשך 1,728,000 שנה; Treta Yuga נמשך 1,296,000 שנה; Dvapara Yuga נמשך 864,000 שנה; Kali Yuga נמשך 432,000 שנה. ארבעת ה־yuga יחד מהווים את הMahayuga של 4,320,000 שנה.

מחזורי ה־kalpa. ה־Mahayuga של 4,320,000 שנה הוא יחידה אחת; 1,000 mahayuga מהווים Kalpa אחד של כ־4.32 מיליארד שנה. ה־Kalpa מתואר כ»יום אחד של ברהמה«, כשכל Kalpa נמשך אחריו »לילה של ברהמה« ארוך באותה מידה שבמהלכו הקוסמוס מתפרק.

המחזורים הקוסמיים האינסופיים. המסורת ההינדואית מתייחסת לקוסמוס כעובר מחזורי Kalpa עוקבים אינסופיים, כשכל Kalpa מייצר בריאה, התפתחות, התפרקות ובריאה־מחדש. האופי האינסופי־רקורסיבי של הקוסמולוגיה המחזורית ההינדואית דומה מבנית לתוכן הרקורסיבי הספציפי של מסגרת השרשרת הקוסמית.

מסורת ריבוי־הברהמה. טקסטים הינדואיים שונים מתייחסים לקוסמוס הרחב כמורכב ממערכות־ברהמה מרובות, כשכל ברהמה פועל בתוך מערכתו הקוסמית הספציפית לאורך המחזורים הקוסמיים. מסגרת הברהמה־המרובה מספקת תוכן מקביל ניכר למסגרת התרבות־הבוראת־המרובה של השרשרת הקוסמית.

המסגרת קוראת את הקוסמולוגיה המחזורית ההינדואית כמשמרת זיכרון מקוטע של המבנה הקוסמי־רקורסיבי הרחב בתוך המסגור התרבותי־דתי ההינדואי הייחודי. [18] [19] הפיתוחים ההינדואיים הספציפיים (משכי ה־yuga, קוסמולוגיית ה־kalpa, הברהמות המרובות) משקפים את התוכן התיאולוגי הייחודי של המסורת תוך שימור הדפוס הרקורסיבי־מחזורי שביסוד.

מחזורים בודהיסטיים חסרי־ראשית

המסורת הבודהיסטית משמרת חומר קוסמולוגי ניכר על מחזורים חסרי־ראשית (anavarāgra, »ללא ראשית«). התכונות העיקריות:

ה־saṃsāra חסר־הראשית. המסורת הבודהיסטית מתייחסת ל־saṃsāra (מחזור הקיום) כחסר־ראשית — לא כחסר ראשית בזמן מוחלט אלא כחסר רגע ראשון בר־איתור. הביטוי הפאלי anamatagga (»ללא ראשית בת־איתור«) לוכד את המסגרת הספציפית: השאלה »מתי החל ה־saṃsāra?« נחשבת כחסרת תשובה בת־קביעה, כשהמחזור משתרע ללא הגבלה אחורה.

העידנים הקוסמיים. הקוסמולוגיה הבודהיסטית מפתחת מסגרות קוסמיות־זמניות מורכבות עם מחזורי־עידן שונים הפועלים לאורך הזמן הקוסמי. המסגרות העיקריות כוללות את מחזורי ה־kalpa (עם מקבילות מבניות ניכרות לקוסמולוגיית ה־kalpa ההינדואית), את מחזורי־העידן השונים בתוך כל kalpa, ואת המסגרות הקוסמיות־זמניות הרחבות שבתוכן מופיעות דמויות־בודהה.

הבודהות המרובים לאורך הזמן הקוסמי. המסורת הבודהיסטית מתייחסת לבודהה שאקיאמוני כאחרון בסדרה ארוכה של בודהות לאורך הזמן הקוסמי, כשבודהות קודמים שונים מזוהים על פני התיעוד הקוסמי־היסטורי ומאיטרייה הוא הבודהה העתידי הבא. רצף הבודהות לאורך הזמן הקוסמי מספק תוכן מקביל ניכר למבנה המחזורי־רקורסיבי של השרשרת הקוסמית.

שדות־הבודהה המרובים של המהאיאנה. מסורת המהאיאנה משמרת חומר עולמות־מרובים ניכר (הנדון באופן מלא יותר בערך התחרות הקוסמית). מסגרת שדה־הבודהה מספקת תוכן מקביל למבנה המחזורי־רקורסיבי של השרשרת הקוסמית.

המסגרת קוראת את המסורת הבודהיסטית של המחזור חסר־הראשית כמשמרת תוכן מקביל ניכר למסגרת השרשרת הקוסמית. [20] [21] המסגור הבודהיסטי הספציפי של »ללא ראשית בת־איתור« זהה מבנית לעמדת »אין בורא ראשון« של השרשרת הקוסמית.

קוסמולוגיית anadi ג'יינית

המסורת הג'יינית משמרת קוסמולוגיית anadi (»ללא ראשית«) ניכרת בעלת תכונות ספציפיות הראויות לטיפול:

היקום הנצחי. הקוסמולוגיה הג'יינית מתייחסת ליקום כנצחי ובלתי־נברא, ללא אירוע ראשית ספציפי וללא אירוע סיום ספציפי. היקום עובר שלבים התפתחותיים מחזוריים אך אין לו מקור או סיום סופי כלשהו.

מחזור־הזמן הקוסמי (kalachakra). המסורת הג'יינית מפתחת מחזור־זמן קוסמי ספציפי (ה־kalachakra, »גלגל הזמן«) הכולל חצאי־מחזורים עולים ויורדים מתחלפים, שכל אחד מהם מורכב משישה עידנים התפתחותיים. המחזור המלא נמשך זמן קוסמי ניכר, כשהמחזורים נמשכים ללא הגבלה.

ריבוי הנשמות. הקוסמולוגיה הג'יינית מתייחסת לקוסמוס כמכיל נשמות אינסופיות (jīva) הפועלות לאורך מחזור־הזמן הקוסמי, כשכל נשמה עוברת את מסלולה ההתפתחותי שלה על פני המחזורים.

הדמיון המבני לשרשרת הקוסמית. למסגרת ה־anadi הג'יינית יש דמיון מבני ניכר לעמדת »אין בורא ראשון« של מסגרת השרשרת הקוסמית. שתי המסגרות דוחות את הנחת־היסוד התיאולוגית המערבית המקובלת שלקוסמוס יש מקור סופי; שתיהן מפתחות תוכן קוסמולוגי חלופי ניכר בתוך מסגרת היקום־הנצחי.

המסגרת קוראת את מסורת ה־anadi הג'יינית כמשמרת תוכן מקביל ניכר לעמדת הקוסמוס־הנצחי הספציפית של מסגרת השרשרת הקוסמית. [22]

החזרה הנצחית הסטואית

המסורת הסטואית היוונית־רומית משמרת חומר מחזורי־קוסמולוגי ניכר בתורת החזרה הנצחית. התכונות העיקריות:

המחזור הקוסמי. המסורת הסטואית (שפותחה בידי כריסיפוס ופילוסופים סטואיים אחרים) הציעה שהקוסמוס עובר מחזורים עוקבים של שרפה (ekpyrosis) והתחדשות (palingenesis), כשכל מחזור משחזר את המחזור הקודם בצורה זהה.

הזהות המבנית בין המחזורים. המסורת הסטואית התייחסה באופן ספציפי למחזורים העוקבים כזהים מבנית — אותם אירועים מתרחשים באותו רצף בכל מחזור, כשאותם פרטים חיים את אותם חיים בכל איטרציה. התוכן הספציפי של המסגרת שונה ממסגרת השרשרת הקוסמית (המתייחסת למחזורים כזהים מבנית אך עם תכנים ספציפיים שונים מהותית), אך הדפוס הרקורסיבי־מחזורי הרחב מיושר מבנית.

השרפה הקוסמית. תורת ה־ekpyrosis הסטואית מתייחסת להרס הקוסמי המחזורי כאירוע אש קוסמי המכלה את הקוסמוס כולו לפני שמתחיל שלב ההתחדשות. מבנה ההרס־וההתחדשות הספציפי מספק תוכן מקביל ניכר למסגרת הקוסמולוגיה המחזורית הרחבה.

המסגרת קוראת את מסורת החזרה הנצחית הסטואית כמשמרת תוכן מקביל ניכר למסגרת הקוסמולוגיה המחזורית הרחבה, כשהמסגור הסטואי הספציפי משקף את התוכן הפילוסופי הייחודי של המסורת.

»כלמעלה כן למטה« ההרמטית

המסורת ההרמטית משמרת את עיקרון ההתאמה הקוסמית בביטוי המפורסם »כלמעלה כן למטה« (ניסוחו הספציפי של ה־Tabula Smaragdina או הלוח האזמרגדי). התכונות העיקריות:

עיקרון ההתאמה־הקוסמית. המסורת ההרמטית מתייחסת למבנה הקוסמי כפועל באמצעות התאמות ספציפיות בין הרמות השונות של הקיום — המקרוקוסמוס המתאים למיקרוקוסמוס, השמימי המתאים לארצי, האלוהי המתאים לאנושי. ההתאמות הספציפיות הן התוכן העיקרי של המסגרת ההרמטית הפילוסופית־התיאולוגית.

ה־Tabula Smaragdina. הטקסט העיקרי המשמר את הביטוי »כלמעלה כן למטה« הוא ה־Tabula Smaragdina (הלוח האזמרגדי), המיוחס מסורתית להרמס טריסמגיסטוס. הטקסט נשתמר בגרסאות לטיניות וערביות שונות מימי הביניים, כשהביטוי הספציפי »כלמעלה כן למטה« הוא ההצהרה היחידה המשפיעה ביותר של עיקרון ההתאמה ההרמטי.

המסורת ההרמטית של הרנסנס. העיקרון ההרמטי פותח באופן ניכר על פני המסורת ההרמטית של הרנסנס (פיצ'ינו, פיקו דלה מירנדולה, ברונו, די, ואחרים), עם השלכות ניכרות לפיתוח האינטלקטואלי הרחב של הרנסנס.

הדמיון המבני לשרשרת הקוסמית. לעיקרון ההתאמה ההרמטי יש דמיון מבני ניכר לתוכן הרקורסיבי־מחזורי של מסגרת השרשרת הקוסמית. המסגרת משמרת את התובנה הספציפית שהמבנה הקוסמי רקורסיבי — מה שמתרחש ברמה אחת של ההיררכיה היצירתית חוזר ברמה שהיא מייצרת — מבלי לאמץ את המכלול ההרמטי התיאולוגי־הקוסמולוגי הרחב.

בקשתה המרכזית של תפילת האדון — »ייעשה רצונך בארץ כמו בשמיים« — משמרת את אותה תובנת התאמה־קוסמית בצורה נוצרית־מסורתית ספציפית. המסגרת קוראת הן את העיקרון ההרמטי והן את בקשת תפילת האדון כמשמרים זיכרון מקוטע של אותו מבנה רקורסיבי־מחזורי שביסוד.

קוסמולוגיות מחזוריות מסואמריקניות

המסורות המסואמריקניות משמרות חומר מחזורי־קוסמולוגי ניכר עם מסגורים תרבותיים־דתיים ייחודיים.

קוסמולוגיית חמש־השמשות האצטקית. המסורת האצטקית משמרת את תורת חמשת העידנים הקוסמיים העוקבים (חמש השמשות), שכל אחד מהם מסתיים בהרס קטסטרופלי. המקורות העיקריים הם ה־Codex Chimalpopoca (כש־Leyenda de los Soles משמר את המבט הקוסמוגוני האצטקי המלא ביותר) ומקורות אצטקיים שונים אחרים. חמש השמשות הן: שמש היגואר (הסתיימה בהתקפות יגואר), שמש הרוח (הסתיימה בהוריקנים), שמש הגשם (הסתיימה בגשם של אש), שמש המים (הסתיימה במבול), ושמש התנועה הנוכחית (מוטל שתסתיים ברעידות אדמה).

קוסמולוגיית הספירה הארוכה של המאיה. לוח הספירה הארוכה של המאיה משמר תוכן מחזורי־זמני ניכר, כשהמחזורים העיקריים כוללים את ה־tun בן 360 הימים, ה־katun בן 7,200 הימים, ה־baktun בן 144,000 הימים, ואת מחזורי הספירה הארוכה הרחבים. הקוסמולוגיה המאיה משלבת את המסגרת המחזורית־זמנית עם תוכן קוסמולוגי־דתי ניכר.

הדפוס הרחב של המחזורים־הקוסמיים. מסורות מסואמריקניות שונות משמרות חומר מחזורי־קוסמולוגי עם מסגורים תרבותיים־דתיים ספציפיים. הטיפול המפורט בקוסמולוגיות מסואמריקניות ספציפיות מצוי בתצפיות ההשוואתיות של ערכי הקדם־מבולי והמבול הגדול.

המסגרת קוראת את הקוסמולוגיות המחזוריות המסואמריקניות כמשמרות תוכן מקביל ניכר למסגרת הקוסמולוגיה המחזורית הרחבה. [23] [24]

קוסמולוגיה מחזורית נורדית

המסורת הנורדית משמרת חומר מחזורי־קוסמולוגי ניכר במסגרת רגנארוק־וההתחדשות. התכונות העיקריות:

רגנארוק. המסורת הנורדית משמרת את נבואת הרגנארוק — הקטסטרופה הקוסמית הספציפית שבה האלים האסיר העיקריים מתים בקרב עם יריביהם הקוסמיים (לוקי, הזאב פנריר, נחש המידגרד, הענקים, אחרים). נרטיב הרגנארוק נשתמר בעיקר ב־Völuspá של ה־Poetic Edda וב־Gylfaginning של ה־Prose Edda של סנורי סטורלוסון. [25] [26]

ההתחדשות שלאחר הרגנארוק. לאחר הרגנארוק, המסורת הנורדית משמרת חומר ניכר על ההתחדשות שלאחר הקטסטרופה: ארץ חדשה עולה מן הים, כשאלים שורדים שונים (וידאר, ואלי, מודי, מגני) ובני־אדם שורדים שונים (ליף וליבת'רסיר, ששרדו בחורשת הודמימיר) מאכלסים מחדש את הקוסמוס המחודש.

ההשלכות המחזוריות. למסגרת רגנארוק־וההתחדשות הנורדית יש השלכות מחזוריות־קוסמולוגיות ניכרות, עם קריאות מחקריות שונות המתייחסות לקוסמולוגיה הנורדית הרחבה כמחזורית ולא ליניארית־אסכטולוגית.

המסגרת קוראת את מסורת הקוסמולוגיה המחזורית הנורדית כמשמרת תוכן מקביל ניכר למסגרת הקוסמולוגיה המחזורית הרחבה, כשהמסגור הנורדי הספציפי משקף את התוכן התרבותי הייחודי של המסורת.

ההתכנסות

עמדת העבודה של הקורפוס בשאלת הקוסמולוגיה־המחזורית־ההשוואתית היא שההישנות הגלובלית של מסגרות מחזוריות־קוסמולוגיות על פני מסורות תרבותיות־דתיות משמעותית כעדות למציאות אמיתית שביסוד.[f] [27] ההסבר המחקרי המרכזי — המתייחס בדרך כלל לקוסמולוגיות המחזוריות השונות כמתפתחות באמצעות תהליכים דתיים־פילוסופיים פנימיים בשילוב עם דיפוזיה תרבותית — נקרא על ידי הקורפוס כבלתי־מספק באופן ניכר להסבר הרוחב והמקבילות המבניות הספציפיות (הדפוס הרקורסיבי־מחזורי, השלכות החזרה הנצחית, תוכן המחזורים־הקוסמיים־המרובים) המופיעות באופן עקבי על פני מסורות מופרדות גיאוגרפית וכרונולוגית.

קריאת המסגרת הספציפית היא שהדפוס הקוסמולוגי־המחזורי הגלובלי משמר זיכרון משותף של המצב הקוסמי הרחב שמסגרת השרשרת הקוסמית מנסחת, כשכל מסורת תרבותית־דתית משמרת את הזיכרון במונחיה שלה ועם פרטיה הספציפיים שלה המשקפים את נקודת מבטה ואת היסטוריית ההעברה העוקבת שלה. המסורות ההינדואית והבודהיסטית משמרות את הזיכרון באופן הישיר ביותר ביחס לתוכן המחזורי־רקורסיבי הספציפי של המסגרת; מסורת ה־anadi הג'יינית משמרת את עמדת »אין בורא ראשון« הספציפית; המסורת הסטואית משמרת את תוכן החזרה הנצחית בתוך ההקשר הפילוסופי המערבי; המסורת ההרמטית משמרת את עיקרון ההתאמה הקוסמית; המסורות המסואמריקנית והנורדית משמרות חומר מחזורי־קוסמולוגי בתוך ערוציהן התרבותיים בהתאמה.

הקורפוס אינו דורש לדחות את כל המסגרת המחקרית המרכזית. דיפוזיה תרבותית התרחשה אכן על פני התקופה ההיסטורית, והקוסמולוגיות המחזוריות על פני התרבויות מציגות הן תכונות מבניות משותפות (המשמרות את המסגרת המקורית) והן פיתוחים תרבותיים־ספציפיים (המשקפים את הדיפוזיה והפיתוח המקומי). מה שמסגרת הקורפוס מוסיפה הוא המצב ההיסטורי־קוסמי שביסוד שהוליד את המשותפות המבנית — מצב שהמסגרת המרכזית, חסרת המסגרת הקוסמולוגית הרחבה של הקורפוס, לא היה לה אופן לזהותו ולכן נאלצה לייחסו לשילובים של פיתוח דתי־פילוסופי עצמאי ודיפוזיה תרבותית.

הערות

  1. a. השרשרת הקוסמית כמסגרת שיטתית היא בנייה קורפוסית ניכרת מעבר לחומר המקור. המקור הראלי מספק את ההנחה הבסיסית בהצהרה אחת ישירה להפליא — »האלוהים נבראו בידי אנשים מכוכב לכת אחר, שנבראו בידי אנשים אחרים שבאו מכוכב לכת אחר, וכן הלאה עד אינסוף« — ודוחה את שאלת »הבורא הראשון«, אך אינו מפתח את המסגרת השיטתית (השילוב עם התחרות הקוסמית, קריאת תפילת האדון, מחזור שבעת השלבים, המסלול המוטל קדימה) שהקורפוס מנסח. הקורפוס מצהיר במפורש שמדובר בפיתוח פרשני, לא בתוכן מקור ישיר.
  2. b. עמדת »אין בורא ראשון« דוחה את הנחת־היסוד של השאלה התיאולוגית המערבית המקובלת (»מי ברא את הבורא הראשון?«) כשאינה תואמת את מבנה המציאות שביסוד — הקורפוס משתמש באנלוגיה »מה נמצא מצפון לקוטב הצפוני?«. העמדה נמצאת בניגוד ניכר למסורות המונותיאיסטיות המערביות העיקריות (המניחות causa prima בלתי־נברא) אך חופפת באופן מהותי לקוסמולוגיות מזרחיות שונות של מחזור חסר־ראשית (ה־saṃsāra הבודהיסטי חסר־הראשית, מחזורי־הזמן הג'ייניים חסרי־הראשית־והאחרית, מחזורי ה־yuga וה־kalpa ההינדואיים, החזרה הנצחית הסטואית). הקורפוס אינו טוען שהמסגרת מוכחת; הוא רושם אותה כעמדה קוסמולוגית ייחודית העקבית עם המסגור המפורש של המקור.
  3. c. התאריכים שהקורפוס מייחס לגילוי של עידן הטלה (כ־2,160–1,200 לפנה״ס) הם פנים־מסגרתיים, נגזרים מכרונולוגיית עידני־הנסיגה. עידני הנסיגה הם תופעות אסטרונומיות ממשיות; שנות הגבול הן מוסכמות־מסגרת. המקור אינו מציין אילו ראיות שכנעו את האלוהים במעמדם־הנברא — אלא רק את התוצאה (שינוי המדיניות ממגע ישיר למגע עקיף).
  4. d. קריאת המסגרת של »ייעשה רצונך בארץ כמו בשמיים« (מתי ו, 10) בתפילת האדון כהצהרה דחוסה של המבנה המחזורי — כשהשמיים הם תרבות הבוראים שכבר עברה את שלבי ההתפתחות של הארץ, והארץ היא התרבות החוצה אותם כעת — חורגת באופן ניכר מן הפרשנות הנוצרית הסטנדרטית (בקשה לריבונות אלוהית עלי אדמות). הקורפוס רושם הבחנה זו ביושר: קריאת השרשרת הקוסמית היא המסגור המפורש של המקור, לא טענה לגבי כוונת המחבר המקורית של טקסט הבשורה.
  5. e. עמדת המסגרת לגבי »אלוהים« היא דו־פנית. אם »אלוהים« פירושו הקוסמוס האינסופי עצמו, אזי אלוהים קיים — אך הוא בלתי־אישי, אינו מתערב, אינו נמען לתפילה, והוא »אדיש לאין שיעור« לאירועים בכל קנה מידה מסוים. אם »אלוהים« פירושו בורא אישי הדואג לאנושות, אזי ישנם יצורים כאלה — האלוהים, בוראינו הספציפיים — אך הם אינם אלוהים במובן התיאולוגי המסורתי: הם יצורים מתקדמים מסוגנו, נבראים בעצמם, פועלים בעצמם בתוך הקוסמוס האינסופי הרחב יותר. אף אחד מן המובנים אינו מניב את האל האישי, הכול־יכול והבלתי־נברא של המונותיאיזם המערבי המקובל.
  6. f. הקורפוס קורא את ההישנות הבין־תרבותית של קוסמולוגיות מחזור חסר־ראשית ועולמות־עוקבים (ה־ekpyrosis הסטואי, ה־yuga/kalpa ההינדואי, ה־kalpa הבודהיסטי, מחזורי־הזמן הג'ייניים, עידני־העולם המסואמריקניים, והקוסמולוגיות המדעיות בנות־זמננו המחזוריות והרב־יקומיות של שטיינהרדט־טורוק, פנרוז, לינדה ווילנקין) כהתכנסות בולטת על המבנה הרקורסיבי של השרשרת. הקורפוס אינו טוען שמסורות אלה הן זיכרונות ישירים של השרשרת הקוסמית; הוא רושם את ההתכנסות כעקבית עם המסגרת תוך הכרה בכך שקוסמולוגיה מחזורית עשויה לצמוח באופן עצמאי מתוך התבוננות במחזורי הטבע.

הפניות

  1. [1] Extraterrestrials Took Me To Their Planet מאת Raël (1976) »לא אלוהים ולא נשמה«

    יצירתו השנייה של ורילון (1975) — ההצהרה העיקרית של חומר־המקור על השרשרת ('וכן הלאה עד אינסוף'), דחיית שאלת 'הבורא הראשון', וקריאת תפילת האדון.

  2. [2] The Book Which Tells The Truth מאת Raël (1973)

    מקור ראלי יסודי — שינוי המדיניות שבעקבות גילוי עידן הטלה והמסגור הקוסמולוגי הרחב.

  3. [3] Those Gods Who Made Heaven and Earth: The Evidence for Alien Visitors to Earth before the Dawn of History מאת Jean Sendy (1969)

    קריאתו של סנדי את המקרא העברי כמשמר היסטוריה קוסמית מתווכת־ברית שבתוכה פועל דפוס הבריאה של השרשרת.

  4. [4] The Naked Bible מאת Mauro Biglino, Giorgio Cattaneo (2022)

    קריאתו התרגומית־הקפדנית של ביגלינו לחומר הבורא הרבים, עקבית עם הנחת הבוראים־הנבראים של השרשרת.

  5. [5] The Eden Conspiracy מאת Paul Anthony Wallis (2024)

    טיפולו הנגיש והעדכני של ווליס במסגרת הבוראים־הנבראים.

  6. [6] On the Infinite Universe and Worlds (De l'infinito universo et mondi) מאת Giordano Bruno (1584)

    הצהרתו היסודית של ברונו מן העת החדשה המוקדמת על האינסופיות הקוסמית וריבוי העולמות המיושבים.

  7. [7] Giordano Bruno and the Hermetic Tradition מאת Frances A. Yates (1964)

    מחקרה הסטנדרטי של ייטס הממקם את הקוסמוס האינסופי של ברונו בתוך מסורת ההרמטיקה של הרנסנס 'כלמעלה כן למטה'.

  8. [8] Critique of Pure Reason מאת Immanuel Kant (1781)

    טיפולו של קאנט באינסופיות הקוסמית בתוך האנטינומיות של התבונה הטהורה — ההפניה הפילוסופית העיקרית לשאלת 'אין בורא ראשון'.

  9. [9] The Nature of Space and Time מאת Stephen Hawking, Roger Penrose (1996)

    הוקינג ופנרוז על מבנה המרחב־זמן, סינגולריות, ומקורות קוסמיים.

  10. [10] Inflation and Quantum Cosmology מאת Andrei Linde (1990)

    פיתוחו של לינדה לאינפלציה הנצחית — מסגרת הרב־יקום החופפת למבנה הרקורסיבי של השרשרת.

  11. [11] Many Worlds in One: The Search for Other Universes מאת Alexander Vilenkin (2006)

    וילנקין על האינפלציה הנצחית והרב־יקום.

  12. [12] Our Mathematical Universe: My Quest for the Ultimate Nature of Reality מאת Max Tegmark (2014)

    הרב־יקום בן ארבע הרמות של טגמרק והשערת היקום המתמטי.

  13. [13] Endless Universe: Beyond the Big Bang מאת Paul J. Steinhardt, Neil Turok (2007)

    הקוסמולוגיה האקפירוטית / המחזורית של שטיינהרדט וטורוק — מפצי־מפץ עוקבים ולא מקור יחיד.

  14. [14] Cycles of Time: An Extraordinary New View of the Universe מאת Roger Penrose (2011)

    הקוסמולוגיה המחזורית הקונפורמית של פנרוז — עידנים עוקבים אינסופיים.

  15. [15] Directed Panspermia מאת Francis Crick, Leslie Orgel (1973)

    השערת הפנספרמיה המכוונת של קריק ואורגל מ־1973 — זריעת חיים ארצית מכוונת בידי בני־חוץ, המקבילה המדעית העיקרית להנחת הבריאה המכוונת של השרשרת.

  16. [16] Life Itself: Its Origin and Nature מאת Francis Crick (1981)

    טיעונו המורחב של קריק בזכות זריעה קוסמית של חיים ארציים.

  17. [17] Worlds in the Making: The Evolution of the Universe מאת Svante Arrhenius (1908)

    הפנספרמיה הקלאסית של ארהניוס.

  18. [18] Lifecloud: The Origin of Life in the Universe מאת Fred Hoyle, Chandra Wickramasinghe (1978)

    הפנספרמיה השביטית של הויל ויקרמסינגה.

  19. [19] Thus Spoke Zarathustra מאת Friedrich Nietzsche (1885)

    תורת החזרה הנצחית של ניטשה — ההתמודדות המודרנית המערבית העיקרית עם קוסמולוגיה מחזורית.

  20. [20] The Hellenistic Philosophers מאת A. A. Long, D. N. Sedley (1987)

    קובץ המקורות של לונג וסדלי הכולל את תורת המחזורים הקוסמיים הנצחיים הסטואית.

  21. [21] Mahāyāna Buddhism: The Doctrinal Foundations מאת Paul Williams (2008)

    וויליאמס על תורת המהאיאנה כולל ה־saṃsāra חסר־הראשית וקוסמולוגיית ה־kalpa.

  22. [22] The Princeton Dictionary of Buddhism מאת Robert E. Buswell Jr., Donald S. Lopez Jr. (2014)

    הספר הבודהיסטי הסטנדרטי לקוסמולוגיית ה־kalpa ולתורות הזמן חסר־הראשית.

  23. [23] The Jains מאת Paul Dundas (2002)

    דונדס על התורה הג'יינית של מחזורי־זמן קוסמיים חסרי־ראשית ואחרית.

  24. [24] Religions of Mesoamerica מאת Davíd Carrasco (2014)

    קרסקו על קוסמולוגיית עידני־העולם העוקבים המסואמריקנית.

  25. [25] Greek and Roman Calendars: Constructions of Time in the Classical World מאת Robert Hannah (2005)

    האנה על מושגי זמן מחזורי קלאסיים כולל השנה הגדולה.

  26. [26] The 12th Planet מאת Zecharia Sitchin (1976)

    מסגרת האנונאקי של סיצ'ין — התמודדות עממית של תיאוריית האסטרונאוט הקדום עם חומר הבוראים־הנבראים, שהקורפוס מבחין בינה לבין קריאתו שלו.

צטט דף זה
APA
השרשרת הקוסמית. (2026). Wheel of Heaven. https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/cosmic-chain/
MLA
"השרשרת הקוסמית." Wheel of Heaven, 2026, https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/cosmic-chain/.
Chicago
"השרשרת הקוסמית." Wheel of Heaven, 2026. https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/cosmic-chain/.
BibTeX
@misc{woh-cosmic-chain,
  author       = {{Wheel of Heaven}},
  title        = {השרשרת הקוסמית},
  year         = {2026},
  howpublished = {\url{https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/cosmic-chain/}},
  note         = {CC0-1.0 public domain}
}
הצגת היסטוריית הגרסאות
עריכת הדף הזה