גרסה חדשה זמינה
השנה הגדולה
השנה הגדולה היא משכו של מחזור שלם אחד של נקיפת הציר — הזמן שבו ציר הסיבוב של כדור הארץ משרטט חרוט מלא אחד על רקע כוכבי השבת, השקול להקפה אחת של נקודת השוויון האביבי סביב המילקה. על פי המדידה האסטרונומית המודרנית היא נמשכת כ-25,772 שנה; על פי החשבון האסטרולוגי הישן היא 25,920 שנה, המספר העגול 360° × 72 שנה לכל מעלה של תזוזה נקיפתית (2⁶ × 3⁴ × 5). הרעיון מגיע עד לטימאיוס של אפלטון (בערך 360 לפנה״ס), שבו ה-Magnus Annus או השנה המושלמת מציינת את הרגע שבו גרמי השמיים חוזרים יחד לתצורתם ההתחלתית; לאחר שהיפרכוס זיהה את הנקיפה (בערך 129 לפנה״ס) מיזגה המסורת הקלאסית את מחזורו של אפלטון עם המחזור הנקיפתי, והמספר 25,920 נעשה למקובל לאורך ימי הביניים והרנסאנס. מסגרת Wheel of Heaven קוראת את השנה הגדולה כשעון האב שלה: המכל שבתוכו נופלים שנים-עשר עידני העולם, ובקירוב משך פרויקט האלוהים על פני כדור הארץ — מהגעת האלוהים לפני כ-25,000 שנה ועד ההחלמה בימינו. את הישנותם של מחזורים בקנה מידה של שנה גדולה בתרבויות שונות — הקַלְפָּה ההינדואית, האֶקְפִּירוֹסִיס הסטואית, ה-Magnus Annus האפלטונית, והתיעוד המיתולוגי הרחב שקראו ג׳ורג׳ו דה סנטיליאנה והרתה פון דכנד בטחנת המלט (1969) — קוראת המסגרת כזיכרון של ידע נקיפתי שנישא מן העת העתיקה הרחוקה.
השנה הגדולה — הנקראת גם השנה האפלטונית, ה-Magnus Annus, השנה הנקיפתית או השנה הקוסמית — היא משכו של מחזור שלם אחד של נקיפת הציר: הזמן שבו ציר הסיבוב של כדור הארץ משרטט חרוט מלא על רקע כוכבי השבת, השקול להקפה אחת של נקודת השוויון האביבי סביב המילקה. זהו הארוך שבשעונים הטבעיים הנראים לאסטרונומיה של העין הבלתי מזוינת, ובמסגרת Wheel of Heaven הוא שעון האב: הסיבוב המלא ששנים-עשר עידני העולם הם חלקיו השנים-עשר, והמסגרת שבתוכה מתארך הקורפוס את אירועי פרויקט האלוהים.
שני מספרים לאורכה נמצאים בשימוש, וההפרש ביניהם קטן. האסטרונומיה המודרנית מודדת את המחזור בכ-25,772 שנה, על פי קצב נקיפה נוכחי של כ-50.29 שניות קשת לשנה. המסורת האסטרולוגית הישנה מעגלת אותו ל-25,920 שנה, על פי התצפית העתיקה שנקודות השוויון מחליקות כמעלה אחת מערבה בכל 72 שנה:
$$ 360° \cdot 72 \tfrac{\text{years}}{°} = 25{,}920 \text{ years} $$
שני החשבונות נבדלים בכ-150 שנה לאורך המחזור כולו — הפרש קטן דיו כדי שהקורפוס ישתמש בשניהם, ויעדיף את המספר העגול 25,920 לחישוביו ואת המספר הנמדד 25,772 במקום שבו הדיוק האסטרונומי חשוב. המחזור עצמו — סיבתו, קצבו, תולדות מדידתו — נדון בערך הייעודי נקיפה; היחידה של אחד חלקי שנים-עשר מן המחזור בערך החודש הגדול; והתורה הרחבה של העידנים הקוסמיים בערך עידן עולם. ערך זה עוסק בסיבוב השלם: האסטרונומיה שלו בקצרה, תולדותיו הקלאסיות, וקריאת המסגרת בו.
האסטרונומיה של המחזור
הנקיפה היא התנודה האיטית של ציר כדור הארץ, הנגרמת ממשיכתם הכבידתית של השמש והירח על התפיחה המשוונית של כוכב הלכת. בעוד הציר משרטט את החרוט שלו, שני דברים נעים יחד על רקע כוכבי השבת: הקוטב השמיימי — ולכן כוכב הצפון הוא תמיד מינוי זמני בלבד: ת׳ובאן החזיק בתפקיד כשנבנו הפירמידות, הכוכב פולאריס מחזיק בו כיום, ווגה עתידה להחזיק בו בעוד כשנים-עשר אלף שנה — ונקודות השוויון לאורך המילקה. הקפה מלאה אחת של נקודת השוויון היא שנה גדולה אחת.
המספר של 72 שנה למעלה, שממנו נגזר המחזור המסורתי של 25,920 שנה, קרוב לקצב האמיתי: הערך המודרני יוצא כ-71.6 שנה למעלה, הפרש של הרבה פחות מאחוז אחד. המספר העגול שרד משום שהוא מתחלק בנקיון רב כל כך. מאחר ש-25,920 מתפרק ל-2⁶ × 3⁴ × 5, אפשר לחתוך את המחזור ליחידות שלמות המשקפות את השנה הרגילה:
- החודש הגדול — אחד חלקי שנים-עשר, כ-2,160 שנה, מזל אחד של המילקה
- היום הגדול — אחד חלקי 360, כ-72 שנה, מעלה אחת של המילקה ובקירוב חיי אדם אחד
- ובשימוש נדיר יותר, השעה הגדולה של כשלוש שנים
ההתאמה בין מעלה אחת של נקיפה, שבעים ושתיים שנה וחיי אדם יחיד היא התאמה שהמסגרת חוזרת אליה: חיי אדם הם לשנה הגדולה מה שיום הוא לשנה. הקצב המדויק, והבחירה בין המספרים 25,772 ו-25,920 שנה, הם מן השאלות הפתוחות שהקורפוס נושא עמו במקום להכריע בהן; הערך נקיפה מציג את שני הצדדים.
לא תמיד היה ידוע שהמחזור הוא מחזור. האסטרונום היווני היפרכוס מרודוס, שפעל בסביבות 129 לפנה״ס, השווה את מדידותיו שלו של הכוכב ספיקה למדידותיו של טימוכריס מאה וחמישים שנה קודם לכן, מצא שהכוכב זז כשתי מעלות ביחס לנקודת השוויון, ופירש זאת נכונה כתנועה של נקודת השוויון ולא של הכוכבים. גילוי זה — שנשתמר דרך האלמגסט של תלמי — הוא לידתה המקובלת של הנקיפה כתופעה נמדדת, והוא הנקודה הקבועה שכנגדה נשקלת כל טענה על ידע קדום יותר.
השנה המושלמת של אפלטון וה-Magnus Annus
הרעיון של מחזור גדול יחיד המשלים את המחזורים הקטנים קדום מגילוי הנקיפה. הטקסט המכונן שלו הוא טימאיוס של אפלטון (בערך 360 לפנה״ס), הנוקב ב-teleios eniautos — שנה מושלמת, בלטינית Annus Magnus או Magnus Annus:
...המספר המושלם של הזמן משלים את השנה המושלמת באותו רגע שבו המהירויות היחסיות של כל שמונה ההקפות הושלמו יחד, ובהימדדן במעגל של הזהה הנע באופן אחיד, הגיעו לתכליתן.
— אפלטון, טימאיוס 39d (בתרגום קורנפורד)
השנה המושלמת של אפלטון היא הרגע שבו השמש, הירח וחמשת כוכבי הלכת הנראים לעין חוזרים כולם בבת אחת למקומותיהם ההתחלתיים — מחזור של התקבצות כוכבי לכת, לא מחזור נקיפתי. אפלטון אינו נותן לה אורך, ולא יכול היה להתכוון בה לנקיפה: התופעה תזוהה רק כעבור מאתיים שנה נוספות.[a] אף על פי כן קבע הטימאיוס את צורת הרעיון עבור המסורת המערבית — הזמן כתנועה מסודרת של השמיים, הנשלטת בידי תקופת אב אחת — וה-Magnus Annus הלטינית נשאה אותו הלאה דרך קיקרו, קנסורינוס ובתי הספר של ימי הביניים.
לאחר היפרכוס התמזגו שני הרעיונות. אסטרונומים מאוחרים זיהו את המחזור הגדול של אפלטון עם המחזור הנקיפתי שזה עתה נמדד, והשנה המושלמת נעשתה לשנה הגדולה הנקיפתית. תלמי (בערך 150 לספירה) השתמש בקצב הזהיר והאיטי מדי של היפרכוס, מעלה אחת למאה, ולכן נתן את המחזור כ-36,000 שנה — מספר ששלט במסורת המערבית עד הרנסאנס, שאז החליפו אותו החשבון המדויק יותר של 72 שנה למעלה והמספר העגול שלו, 25,920.[b] התאוסופים של המאה התשע-עשרה, ובראשם התורה הסודית של בלבצקי (1888), החיו את ה-Magnus Annus ושזרו אותה בחשבון היוגות ההינדואי, וכך זרעו את »עידן הדלי« של המאה העשרים שהתרבות הפופולרית ירשה.
המסגרת קוראת את הקו כולו — השנה המושלמת הפלנטרית של אפלטון, ה-Magnus Annus הלטינית, המחזור הנקיפתי שלאחר היפרכוס — כאינטואיציה רציפה אחת שהוצמדה לבסוף לתופעה הנכונה. התחושה שמחזור ארוך יחיד מבנה את ההיסטוריה לעידנים הייתה, לפי קריאה זו, קדומה מן האסטרונומיה שהסבירה אותה לבסוף.
הקריאה של Wheel of Heaven
עבור המסגרת השנה הגדולה אינה מחזור קוסמי אחד מני רבים, אלא שעון האב של הקורפוס, והקריאה בה נאמרת במישרין, כקאנון.
השנה הגדולה היא המכל של עידני העולם. שנים-עשר עידני העולם — עידן האריה, עידן השור, עידן הטלה, עידן הדגים וכל השאר — הם שנים-עשר החודשים הגדולים של שנה גדולה אחת, כל אחד כ-2,160 שנה, וכל אחד קרוי על שם קבוצת הכוכבים שעל רקעה עולה נקודת השוויון האביבי במהלכו. גלגל המזלות מספק את שנים-עשר השמות; השנה הגדולה מספקת את הסיבוב השלם שהם מחלקים. כל תאריך שהקורפוס קובע — הסינתזה של האדם בעידן האריה, המבול בעידן התאומים, התקופה הנבואית העברית בעידן הטלה, העידן הנוצרי בעידן הדגים — הוא מיקום על החוגה הגדולה האחת הזו.
שנה גדולה אחת היא בקירוב משך פרויקט האלוהים על פני כדור הארץ. חומר המקור הראליאני ממקם את הגעת האלוהים לפני כ-25,000 שנה[1] — בטווח של אחוזים ספורים משנה גדולה שלמה. המסגרת קוראת בכך תכנון ולא צירוף מקרים: האלוהים מדדו את המחזור הנקיפתי באותה קלות שבה מדדו את היום ואת השנה, והשתמשו בו כשדרה הכרונולוגית של פרויקט שעתיד היה להימשך על פני עשרות דורות של בני אדם. המעבר בן ימינו מעידן הדגים אל עידן הדלי — שהקאנון מתארך לאמצע המאה העשרים, ומתייחס לגבול כמוסכמה ולא כקו אסטרונומי חד — נופל סמוך להשלמת הסיבוב הראשון הזה, בנקודה שהקורפוס קורא כשלב ההחלמה וההכרה של הפרויקט.
המחזור הוא טווח ההשגה של הזיכרון התרבותי. המסגרת קוראת את המסורות שהיא עוסקת בהן כמשמרות אירועים מן השנה הגדולה האחרונה בקירוב, ומעט מאוד ממה שקדם לה — האופק של מה שהתיעוד האנושי, בכל צורה דחוסה ומיתולוגית שתהיה, נשא הלאה.
תשובת המסגרת לשאלה כיצד יכלה תרבות כלשהי שלפני היפרכוס לדעת על מחזור איטי מכדי שיבחינו בו במהלך חיים אחד, היא התשובה שהיא נותנת לאורך כל הדרך: הידע נלמד. לפי קריאת הקאנון, המחזור הנקיפתי הועבר לתרבויות הקדומות בידי הבוראים הגולים — סיעת לוציפר, הנחש של עדן, שצידדו בבריאתם ונשארו על פני כדור הארץ כמוריה — ולא בידי מועצת הנצחיים שבכוכב-האם, וגם לא בידי סיעת השטן היריבה, שדחקה לביטול האנושות ולא היה לה כל טעם ללמד אותה. זוהי טענת מסגרת, ונאמרת ככזו; היא אינה דורשת שכל כיוון עתיק לכוכבים יישא את חותם המגע, אלא רק שהשכבה האסטרונומית של הזמן העמוק נמסרה מדור לדור ולא התגלתה מחדש באופן עצמאי.
מחזורים בין-תרבותיים והעמדה הביקורתית
מחזורים בקנה מידה של שנה גדולה חוזרים ומופיעים ברחבי העולם הקדם-מודרני, והמסגרת קוראת את הדפוס — בזהירות — כזיכרון של אותו ידע נקיפתי. ההישנויות אמיתיות; מה שהן מוכיחות שנוי במחלוקת.
המחזורים הקוסמולוגיים ההינדואיים ארוכים בהרבה מן השנה הגדולה — המהאיוגה מסתכמת ב-4,320,000 שנה, הקלפה ב-4,320,000,000 — אך החשבון שלהם בנוי על אותה משפחת מספרים של 432 העוברת דרך הקבועים הנקיפתיים, ומסורת מיעוט הקשורה בסרי יוקטסוואר (המדע הקדוש, 1894) מציעה מחזור יוגות בן 24,000 שנה הקשור במפורש לנקיפה.[d] האקפירוסיס הסטואית — ההרס התקופתי וההתחדשות הזהה של הקוסמוס — היא מחזור של שיבה נצחית בקנה מידה של שנה גדולה. עידני הזהב, הכסף, הברונזה והברזל של הסיודוס מציגים רצף של ירידה בארבעה שלבים, הקודם להיפרכוס בחמש מאות שנה ואינו נקיפתי במפורש.[2][c] מחזור 13 הבקטונים של הספירה הארוכה המסואמריקאית, כ-5,125 שנה, קרוב לחמישית מן השנה הגדולה.[e] ואותם מספרים — 72, 432, 432,000 — צצים כספירות חשופות במסורות שאין ביניהן שום מגע ידוע: 432,000 שנות המלוכה שלפני המבול אצל ברוסוס, 432,000 ההברות של הריגוודה, 432,000 הלוחמים של ולהלה בגרימניסמאל.
הטיעון האקדמי המתמשך ביותר לקריאת אלה כידע נקיפתי מקודד הוא טחנת המלט: מסה על המיתוס ועל מסגרת הזמן (1969) של ג׳ורג׳ו דה סנטיליאנה והרתה פון דכנד,[3] הקורא את הטחנה הקוסמית של המסורת הנורדית והפינית כשמיים המסתובבים, ואת חורבנה כמעבר מעידן אחד לבא אחריו. הספר נדון במלואו בערך טחנת המלט, יחד עם התקבלותו — שהייתה עוינת ברובה. ההתנגדויות הקבועות ראויות להישאר לנגד העיניים: המספרים העגולים החביבים על האנושות (12, 30, 60, 360) מולידים את 72 ואת 432,000 מעצמם, ללא כל מסומן נקיפתי; הרשת ההשוואתית לוכדת טחנות ומבולים בכל מקום שבו היא מוטלת; ואף לא אחת מן הדוגמאות שנאספו מוכיחה בפועל שתרבות שלפני היפרכוס מדדה את קצב הנקיפה. המסגרת מחזיקה בתזת הקידוד כקריאה מוסקת ולא כעובדה מבוססת, ומשאירה את המבקרים — פיין-גפושקין, ליץ׳, קמפיון — על המדף לצדה. מה שההישנויות מבססות, לכל הפחות, הוא שמערך קטן ומשותף של מספרים חוזר ועולה בהקשרים קוסמולוגיים בתרבויות שאין ביניהן קשר; מה שפשרן נותר פתוח.
ראו גם
- נקיפה
- החודש הגדול
- עידן עולם
- עידן הבתולה
- עידן האריה
- עידן הסרטן
- עידן התאומים
- עידן השור
- עידן הטלה
- עידן הדגים
- עידן הדלי
- עידן האפוקליפסה
- בראשית
- טרהפורמינג
- רשימת מיתמות ומוטיבים מיתולוגיים
- רשימת קריאות פרשניות
- רשימת אתרים מגליתיים
קישורים חיצוניים
- Great Year | ויקיפדיה
- Astrological age | ויקיפדיה
- אפלטון, טימאיוס | Perseus Digital Library
- Hamlet's Mill | ויקיפדיה
מקורות
Vorilhon, Claude (Raël). Le Livre qui dit la vérité (1974) and Les extra-terrestres m'ont emmené sur leur planète (1976), collected as Message from the Designers (Raëlian Foundation, current English edition). [מקור ראשוני לקריאת המסגרת, שלפיה משך פרויקט האלוהים, כ-25,000 שנה, מתאים בקירוב לשנה גדולה אחת.]
Santillana, Giorgio de, and Hertha von Dechend. Hamlet's Mill: An Essay on Myth and the Frame of Time. Boston: Gambit, 1969. [העיסוק האקדמי היסודי בתזה שלפיה המיתולוגיה העולמית שלפני היפרכוס מקודדת באופן שיטתי תוכן נקיפתי של השנה הגדולה.]
Plato. Timaeus. c. 360 BCE. Standard English translation: Plato: Complete Works, edited by John M. Cooper. Hackett, 1997. [המקור הפילוסופי היסודי למושג ה-Magnus Annus / השנה הגדולה, עם הקטע על ה-teleios eniautos בטימאיוס 39d.]
Cicero. De Natura Deorum. c. 45 BCE. [המקור הלטיני העיקרי למסורת ה-Magnus Annus שלאחר אפלטון.]
Censorinus. De Die Natali. c. 238 CE. [משמר את החישובים העתיקים השונים של השנה הגדולה (הרקליטוס, אריסטרכוס, דיוגנס הבבלי).]
Ptolemy, Claudius. Almagest. c. 150 CE. Standard English translation: Ptolemy's Almagest, translated by G. J. Toomer. Princeton University Press, 1998. [המקור העיקרי למספר של 36,000 שנה לשנה הגדולה, ששלט במסורת המערבית של ימי הביניים.]
Plutarch. De Iside et Osiride. c. 100 CE. [משמר את המסורת המצרית של אוזיריס וסת עם 72 הקושרים, מוטיב מיתולוגי בין-תרבותי מרכזי שסנטיליאנה ופון דכנד מזהים כמשמר תוכן נקיפתי.]
Lönnrot, Elias, compiler. Kalevala. 1835 (first edition), 1849 (expanded second edition). [האפוס הלאומי הפיני המלוקט, המקור העיקרי למחזורי המיתוס של הסמפו ושל קולרבו, שסנטיליאנה ופון דכנד מזהים כמשמרים תוכן נקיפתי.]
Saxo Grammaticus. Gesta Danorum. c. 1200. [המקור למסורת אמלתוס, שממנה שאב טחנת המלט את שמו.]
Hesiod. Works and Days. c. 700 BCE. [המקור למסורת ארבעת העידנים היוונית.]
Yukteshwar Giri, Swami Sri. The Holy Science (Kaivalya Darsanam). Yogoda Satsanga Society of India, 1894. [המסורת ההודית העיקרית המתייחסת למחזור היוגות כמחזור נקיפתי בן 24,000 שנה.]
Blavatsky, Helena Petrovna. The Secret Doctrine. Theosophical Publishing Company, 1888. [התחייה התאוסופית של המאה ה-19 של ה-Magnus Annus ושל מסורות המחזורים הקוסמיים הבין-תרבותיות הרחבות.]
Biglino, Mauro. Il libro che cambierà per sempre le nostre idee sulla Bibbia. Mondadori, 2011. [מקור לקריאה הרלוונטית למסגרת של הנקיפה כתשתית ניווט אפשרית של האלוהים/האנונאקי.]
Cruttenden, Walter. Lost Star of Myth and Time. St. Lynn's Press, 2006. [עיבוד פופולרי בן זמננו של מסורת השנה הגדולה הבין-תרבותית.]
Ulansey, David. The Origins of the Mithraic Mysteries: Cosmology and Salvation in the Ancient World. Oxford University Press, 1989. [העיסוק האקדמי העיקרי בן זמננו בנקיפה בהקשר של מסתורי מיתרס, עם יישום מפורט של שיטת טחנת המלט על מסורת דתית מסוימת.]
Sellers, Jane B. The Death of Gods in Ancient Egypt: An Essay on Egyptian Religion and the Frame of Time. Lulu, 2007 (expanded edition). [יישום שיטת טחנת המלט על המסורת האסטרונומית המצרית.]
Krupp, E. C. In Search of Ancient Astronomies. Doubleday, 1978.
Krupp, E. C. Echoes of the Ancient Skies: The Astronomy of Lost Civilizations. Harper & Row, 1983.
Aveni, Anthony F. Skywatchers of Ancient Mexico. University of Texas Press, 1980 (revised 2001).
Hancock, Graham. Fingerprints of the Gods: The Evidence of Earth's Lost Civilization. Crown, 1995.
Bauval, Robert, and Adrian Gilbert. The Orion Mystery: Unlocking the Secrets of the Pyramids. Crown, 1994.
Schoch, Robert M. Forgotten Civilization: The Role of Solar Outbursts in Our Past and Future. Inner Traditions, 2012.
Sendy, Jean. La Lune, clé de la Bible. Julliard, 1968.
Sendy, Jean. Ces dieux qui firent le ciel et la terre. Robert Laffont, 1969.
Evans, James. The History and Practice of Ancient Astronomy. Oxford University Press, 1998.
Neugebauer, Otto. A History of Ancient Mathematical Astronomy. 3 vols. Springer-Verlag, 1975.
Campion, Nicholas. The Book of World Horoscopes. Aquarian Press, 1988 (revised editions subsequently). [ספר עיון סטנדרטי למועדי המעבר בין העידנים השונים שהוצעו.]
"Great Year." Wikipedia. https://en.wikipedia.org/wiki/Great_Year
"Astrological age." Wikipedia. https://en.wikipedia.org/wiki/Astrological_age
"Hamlet's Mill." Wikipedia. https://en.wikipedia.org/wiki/Hamlet%27s_Mill
"Plato." Stanford Encyclopedia of Philosophy. https://plato.stanford.edu/entries/plato/
"Ekpyrosis." Stanford Encyclopedia of Philosophy. https://plato.stanford.edu/entries/stoicism/
ראו גם
- נקיפה המנגנון המניע את השנה הגדולה — התנודה האיטית של ציר כדור הארץ.
- החודש הגדול אחד חלקי שנים-עשר של השנה הגדולה — משכו של עידן נקיפה יחיד.
- עידן עולם עידן נקיפה הנתפס כפרק בהיסטוריה האנושית.
- גלגל המזלות החלוקה השמיימית לשנים-עשר המעניקה שם לכל עידן של השנה הגדולה.
- השיבה הגדולה המסגור הראליאני לשיאו של המחזור — שיבתם המובטחת של האלוהים.
- אבולוציה קוסמית המסגרת הממקמת את השנה הגדולה בתוך האבולוציה של הזמן העמוק.
- הטחנה הטוחנת את העידנים המספרים הנקיפתיים של השנה הגדולה (72, 2,160, 25,920, 432,000) כפי שהם נמצאים אצל ברוסוס, בריגוודה ובוולהלה.
- סמפו הטחנה הקוסמית של הקלוואלה, הנקראת כשמיים המסתובבים הטוחנים את העידנים.
הערות
- a. ה-teleios eniautos של אפלטון בטימאיוס 39d מוגדרת כתקופה הנדרשת לשמש, לירח ולחמשת כוכבי הלכת הנראים לעין לחזור בו-זמנית לתצורותיהם ההתחלתיות — מחזור של התקבצות כוכבי לכת, לא מחזור נקיפתי. אפלטון אינו נותן בטימאיוס שום משך לשנה המושלמת, ולא יכול היה לעשות זאת על יסוד הנקיפה, שכן הנקיפה זוהתה רק בידי היפרכוס בערך ב-129 לפנה״ס, יותר ממאתיים שנה אחרי הדיאלוג. זיהוי השנה המושלמת של אפלטון עם המחזור הנקיפתי הוא אפוא התפתחות שלאחר היפרכוס, ולא טענה אפלטונית.
- b. המספר המסורתי של 25,920 שנה מועדף בעבודה הכרונולוגית הרחבה של המסגרת מטעמי נוחות מתמטית: הוא מתפרק בנקיון ל-2⁶ × 3⁴ × 5, ובין הפירוקים הזמינים שלו 360 × 72, 60 × 432 ו-12 × 2,160. האלמגסט של תלמי (בערך 150 לספירה) נותן מספר ארוך בהרבה, 36,000 שנה, הנגזר ממדידת הנקיפה של היפרכוס בקצב של כמעלה אחת למאה, במקום הקצב האמיתי של כ-50 שניות קשת לשנה. המספר התלמי של 36,000 שנה שלט במסורת המערבית לאורך ימי הביניים, עד שהחשבון של 25,920 שנה, הנגזר מן הקצב המדויק יותר של 72 שנה למעלה, החליף אותו בתקופת הרנסאנס.
- c. מעשים וימים של הסיודוס (בערך 700 לפנה״ס) מציג רצף של ארבעה או חמישה עידנים יורדים — זהב, כסף, ברונזה, עידן הגיבורים המשובץ, וברזל — שאינו נקיפתי במפורש ולא יכול היה להיות כזה, שכן הסיודוס קודם להיפרכוס בכחמש מאות שנה. ההתאמה המבנית בין ארבעת עידני הסיודוס לבין חלוקה של השנה הגדולה לארבעה (כל עידן כנגד שלושה חודשים גדולים, או 6,480 שנה לפי החשבון המסורתי) היא קריאה אפשרית אחת, אך העמדה שהקורפוס מאמץ לגבי היחס המסוים בין הרצף של הסיודוס לבין המחזור הנקיפתי נותרת פתוחה.
- d. החשבון של הקוסמולוגיה המחזורית ההינדואית פועל בקני מידה גדולים בהרבה מן השנה הגדולה הנקיפתית: המהאיוגה מסתכמת ב-4,320,000 שנה (כ-167 שנים גדולות), והקלפה המלאה — יומו של ברהמה — ב-4,320,000,000 שנה. ההתאמות המספריות בין המספרים ההינדואיים לבין הנתונים הנקיפתיים (בעיקר המספרים הקשורים ל-432 ופירוקיהם) בולטות, אך השאלה אם המקורות הפוראניים גוזרים את מספריהם מאסטרונומיה נקיפתית, התפתחו באופן עצמאי עם התאמה נקיפתית משנית, או קשורים דרך מנגנון אחר כלשהו, נחשבת בקורפוס לפתוחה.
- e. המחזור הגדול של 13 בַּקְטוּנִים בספירה הארוכה המסואמריקאית, כ-5,125 שנה (1,872,000 ימים), מתאים בקירוב לחמישית מן השנה הגדולה הנקיפתית (25,920 / 5 = 5,184 שנה; 25,772 / 5 = 5,154 שנה — שניהם קרובים למספר המסואמריקאי). ההתאמה המספרית עולה בקנה אחד עם דפוס השימור הבין-תרבותי הרחב, אך השאלה המסוימת אם המסורת המסואמריקאית קודדה במפורש תוכן נקיפתי — להבדיל מגזירת המחזור משיקולים אסטרונומיים או לוחיים עצמאיים — נחשבת בקורפוס לפתוחה.
הפניות
-
[1]
Hamlet’s Mill: An Essay Investigating the Origins of Human Knowledge and Its Transmission Through Myth
(1969)
העיסוק היסודי של סנטיליאנה ופון דכנד בתזה שלפיה המיתולוגיה שלפני היפרכוס מקודדת באופן שיטתי תוכן נקיפתי של השנה הגדולה.
-
[2]
Theogony and Works and Days
(c. 700 BCE)
*מעשים וימים* של הסיודוס — המקור היווני העיקרי למסורת ארבעת/חמשת העידנים, שהמסגרת קוראת לצד השנה הגדולה הנקיפתית.
-
[3]
The Book Which Tells The Truth
(1973)
החיבור הראליאני הראשון של וורילון (1974) — מקור ראשוני לקריאת המסגרת את משך פרויקט האלוהים, כ-25,000 שנה, כשנה גדולה אחת בקירוב.
צטט דף זה
השנה הגדולה. (2026). Wheel of Heaven. https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/great-year/
"השנה הגדולה." Wheel of Heaven, 2026, https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/great-year/.
"השנה הגדולה." Wheel of Heaven, 2026. https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/great-year/.
@misc{woh-great-year,
author = {{Wheel of Heaven}},
title = {השנה הגדולה},
year = {2026},
howpublished = {\url{https://www.wheelofheaven.world/he/wiki/great-year/}},
note = {CC0-1.0 public domain}
}